"איפה זה לעזאזל ביתן אהרון?" שאלתי את עצמי כשגיליתי שקם סניף חדש של 'קפנטו' במקום זה. גייסתי לעזרתי את חברתי ורד, שאמנם לא ניחנה בכישורי ניווט יוצאי דופן, אך היא גרה צפונה מכפר סבא (בנתניה ליתר דיוק), ועל כן מכהנת מזה זמן רב ככתבתי לענייני צפון. אין עבודה ללא שכר, כמובן, וכך יצא שורד זכתה להזמנה לבקר עמי את התינוק החדש (חודש וחצי) ולטעום ממטעמיו.
מסתבר שקפנטו אינו התינוק היחיד. מתחם ביתן אהרון הוא דבר חדש, באופן יחסי, בנוף המרכזים המסחריים של הצפון-מרכז (כדוגמת מרכז שפיים ומרכז געש) ומתהדר בסניפים חדשים של סופר פארם, בית הפנקייק ועוד הפתעות רבות.
כבר כשנכנסים לקפנטו תחושה נעימה מתגנבת פנימה. לא, זה לא ריח הקפה החם. זו גם לא המוזיקה הנעימה, אפילו לא מרפסת העץ החביבה. האנרגיה החיובית המיידית שמשרה המקום נוגעת למרחב. זהו פשוט סניף גדול מאוד והמרחב משרת אותו נאמנה. בקיץ הסניף צפוי לגדול אף יותר ובצמוד למרפסת יקומו מדשאה גדולה, מקומות ישיבה נוספים ושימשיות. בקיצור, סתלבט בכיף.
את פנינו קיבל גרג, מנהל משמרת אקסטרא אורדינר. בפנים חייכניות ומסבירות שירת גרג את המשפחות, המטיילים, הצעירים ורוכבי האופניים שבאו 'לחטוף איזה משהו' בבוקר שבת שמשי זה. אנחנו אומנם הגענו ברכב, ולא באופניים, אך עצלנותינו לא ננזפה וזכינו לפינוקים רבים. אם אכן היינו רוכבות אופניים אולי היינו מתפתות להזמין ממגוון המשקאות המתאימים ללפני אימון, לבמהלך אימון וללאחר האימון. אך כאמור, נסענו לקפה נטו ברכב ממוזג ובהחלט התפתינו, אבל לדברים אחרים.
בגזרת האוכל קיבלנו שתי ארוחות בוקר (בכל זאת, שבת בבוקר). ורד הלכה על מסורת והזמינה ארוחת בוקר ישראלית המכונה 'תל אביבית' (46 שקל), שהכילה שתי ביצים לבחירה, לצד גבינות (בולגרית, שמנת, לבנה), ירקות, לחם, מיץ טבעי סחוט וקפה רגיל. הישראלית היתה, ובכן, ישראלית - חמה, מחבקת ומלאה בכל טוב. אני הלכתי על סנוביזם והזמנתי את ארוחת הבוקר הנורבגית (53 שקל), שהכילה אומלט משתי ביצים עם נתחי פילה סלמון מעושן, גבינת שמנת ובצל ירוק לצד גבינות (שמנת, לבנה), ירקות, לחם, מיץ טבעי וקפה רגיל. הנורבגית הפתיעה בכמות נדיבה של סלמון מעושן בתוך החביתה. לא קמצנים בנטו. ראוי לציון מיוחד הוא מיץ הרימונים (תוספת של 6 שקל לארוחת בוקר), מתוק ומופלא.
פה לא תם מסע הזלילה שלנו. גרג תיאר את ההתחדשויות של קפה נטו בצבעוניות כזאת שלא נותרה לנו ברירה אלא לנסות גם מנה חדשה. אם היה לנו מקום היינו מנסות הכול: את הכריך הארגנטינאי המכיל נקניקיות צ'וריסוס, את פיצת הטורטייה המכונה 'נאפולי', את ארוחת הבוקר הניו-יורקית (גם בה מככבות הצ'וריסוס), הכל. אך מודעות למגבלות של עצמנו בחרנו באפשרות המסקרנת מכולן: שקשוקה במחבת המכונה 'טריפולי' (39 שקל). נכון, שקשוקה היא בחירה נדושה, אך לא במתכונת הנוכחית: ביצים ברוטב עגבניות עם ירקות וניוקי תפוחי אדמה (כן, ניוקי!!!) ממולאים גבינות ועגבניות מיובשות, בתוספת לחם. רק חבל שנוכחות הניוקיים הקטנים לא הייתה מורגשת דיה.
בין לבין לגמנו מכל הבא ליד. את מיץ הרימונים המופלא כבר הזכרתי. בנוסף, טעמנו קפה שמופק מגרעיני תמר (12 שקל) המכיל 95% קפה תמרים ו-5% קפה רגיל - עדין ומתאים לאלה שמעדיפים את החלב שלהם עם מעט קפאין - קפוצ'ינו גדול (16 שקל), סחלב מסורתי (15 שקל) שהיה קטלני על גבול הלא חוקי, מיץ תפוזים טבעי סחוט (14 שקל), מוקהצ'ינו (15 שקל) המכיל מטען קלורי נכבד של שמנת, שוקולד ואגוזים על הקפה (יאמממ) ועוד כמה הפוכים.
כחברה באגודת 'תנו לי קפה!', אני מוכרחה לומר שקפנטו לא מפשלים - לא באיכות, לא בכמות ולא בהגשה (על ספלי הקפה מודפס התפריט). אם הרעל שלכם הוא יותר לכיוון מנקבי הכבד למיניהם, דעו כי קפנטו מציעים תפריט אלכוהול נרחב ובשבועות הקרובים יושק תפריט אלכוהול חדש. צפו להרבה שילובים של אלכוהול עם קפה.
לפני שהלכנו לברך את יום השבת על בטן מלאה (אני הברזתי מארוחת שבת אצל אמא - כל אחד וההקרבות שלו), החלטנו לקנח. לא את האף, כמובן. עוגת בר אגוזים (30 שקל), שכולה שכבות של מוס שוקולד עם אגוזים, הייתה נפלאה ועם הרבה הרבה שוקולד. לצידה טעמנו גם מהגלידהצ'ינו (18 שקל) - גלידה אמריקנית קפוצ'ינו.
זהו, יום שבת רק התחיל ואני מרגישה כבר אחרי החמין. מה שכן, היה שווה להסתבך עם אמא בשביל קפנטו.