בניגוד לפרשנים המלומדים בעיתונות העברית הגוועת, אין לי שום הצעות אופרטיביות לצה"ל ולדרג המדיני. איני יודע אם צריך להיכנס קרקעית לרצועת עזה ואם כן לאיזה מרחק, מה המחיר הצפוי באבידות וכמה אפקטיבית תוכל פעולה כזו להיות. אין לי מושג אם ניתן צריך ומועיל לכבוש את ציר"פילדלפי" ולהציף את הגבול במים נגד המנהרות. גם תועלתה של מדיניות החיסולים הממוקדים, יותר או פחות, נעלמה ממני. מבחינתי צה"ל יכול לחדש את הירי הארטילרי על "שטחים פתוחים" עד שפגז טועה יהרוג כמה אזרחים תמימים ובכך יסתיים העניין.
בניגוד לאלכס פישמן, עופר שלח, אמיר אורן וחבריהם הרבים מדי, אין ברשותי מידע מודיעני, או צבאי ויכולת הערכה סבירה על יכולות צה"ל. חשד כבד מקנן בי, לאור הניסיון, שיכולות אלו אינן מרשימות במיוחד בכל הנוגע לצבא היבשה. אין לי ידיעה על מידת האימון וההכנה של הכוחות. אני חושד שאין סיבה להניח שחל בה שיפור דרמטי מאז הקיץ האחרון. בכלל חשדנות עזה כלפי הצבא, יכולותיו ומנהיגותו היא המאפיין את יחסי לעניין. אין לנו צבא אחר וצבאנו ראוי לכל הפרגון, האהבה והתמיכה, אבל מאידך מותר לנו להיות זהירים וחשדניים ביחס ליכולותיו.
ניתן להציע, בכל הזהירות, שהכתבים הצבאיים והפרשנים המנופחים הבורים והמתלהמים האלו יחזרו ויקראו את כתבותיהם מהקיץ האחרון ויחפרו לעצמם מחילה כלשהי להסתתר בה בחרפה. הם לא צריכים לטרוח הרבה. בעיתון גלובס כבר פורסמה כתבה מקיפה ומביכה בנושא זה. מעניין שאף אחד לא החליט לחקור כיצד חבורה כושלת חסרת כשרון וחסרת כל הכשרה מקבלת על עצמה את האחריות להדריך את דעת הקהל בישראל. אני בוודאי עושה כאן עוול למעטים מסוגו של זאב שיף שעושים מלאכה נאמנה אך כמוהו באמת ישנם מעטים מדי.
בהיעדר מידע, הכשרה וניסיון צבאי, אסתפק בניתוח חובבני של מספר נתוני יסוד, ניתוח שמשקף הבנה מוגבלת של העובדות, שאינן שנויות במחלוקת ואשר נמסרו על-ידי גורמים רשמיים ואלו הן:
א. כבר למעלה משש שנים יורים קסאמים על שדרות ועל הנגב המערבי וטרם הצליחו למנוע ירי זה או אפילו לצמצמו במידה ראויה.
ב. כל הפעולות הצבאיות לא הצליחו למנוע הירי, לרבות סדרת פעולות קרקעיות בקיץ האחרון.
ג. גם ההינתקות מרצועת עזה לא הביאה להפסקת הירי או לשיפור כלשהו במצב הביטחוני.
ד. פעולות אוויריות וחיסולים ממוקדים של ראשי החמאס [יאסין ורנטיסי ושחאדה ודומיהם] לא הביאו את הגאולה ולא מנעו התחזקות החמאס.
ה. יש לציין בצער כי גם פעולות מיגון מינימאליות, כמו בניית חדרי ביטחון בשדרות ופיזור מיגון רחוב כמו מבני בטון אליהם ניתן להיכנס בעת אזעקה לכמה דקות, לא בוצעו.
ו. הברחות הנשק המסיביות ממצרים נמשכות ללא הפרעה ממשית.
ז. החמאס מצליח להתגבר על כל יריביו ברצועת עזה.
ח. צפוי ירי של טילים על נתיבות ואשקלון בשלב הבא.
ט. בכל שלב המחיר שייגבה עקב פעולה צבאית יהיה גבוה יותר עקב מוכנות צבאית טובה יותר של היריב.
י. גם אם קיים פתרון צבאי המוצע על-ידי הצבא, הדרג המדיני כבר מזמן לא מאמין ביכולותיו של הצבא לממשו.
כל העובדות הנ"ל גורמות לי לחשוד שאנו צפויים ככל הנראה לתבוסה נוספת לארגון החמאס ושבעקבות תבוסה זו יישמעו דרישות תקיפות לוועדת חקירה נוספת ובלתי תלויה. התנועה לאיכות השלטון תעתור שוב לבג"צ ותדרוש ועדת חקירה ממלכתית וגם לדן מרגלית יהיה משהו להגיד ב"מועצת החכמים" שלו. בשבת האחרונה הציע טומי לפיד באותה תוכנית להציב 50 תותחים שיירו כל אחד פגז במענה על כל קסאם שיירה מעזה והצעה דרמטית זו הינה כנראה המיטב שעיתונאי ישראל מסוגלים להפיק בשעה זו.
אם אני משער נכון ואנו אכן צפויים לתבוסה גם בסיבוב הנוכחי, מן הראוי לחסוך לפחות חלק מבלבול המוח שמתלווה לכל תבוסה כזו. אני מציע כבר כעת להרחיב את המנדט של ועדת וינוגרד כך שתוסמך לחקור גם את התנהלות העימות בדרום, על-מנת שנקבל דוח מסודר על גורמי הכישלון והאחראים לו. אם נקבל החלטה זו כעת נחסוך המון בלבול ראש, עתירות לבג"צ, מאמרי פרשנות של מיטב הכתבים והפרשנים, שכבר היו לנו לזרא.
במאמץ רב הצליחה הממשלה להקים ועדת בדיקה, בעלת סמכויות נרחבות, שכבר רכשה ניסיון רב בחקירת מלחמות קטנות, ובהפקת דוחות מסודרים תוך זמן סביר. למרות שעופר שלח בוודאי יקדים את הוועדה שוב בפרסום רב מכר משלו, יהיה זה ממש משגה מצער שלא לנצל את היחידה המובחרת הזאת, המצויה בתנופת עשייה נלהבת, על-מנת שתחקור גם את הכישלון בעימות הנוכחי.
כמו כן מן הראוי לחפש כבר כעת מחליף לרמטכ"ל ואלוף פיקוד הדרום שייאלצו לפרוש בחרפה לאחר הכישלון בסיבוב הנוכחי. בוודאי יש לפרשנים הצבאיים שלנו כמה וכמה שחקני ספסל שאם רק נעלה אותם על המגרש נזכה לניצחון בסיבוב הבא. בינתיים מוצע למגן בדחיפות את אשקלון ואשדוד לפחות.
