מלחמת לבנון השנייה

בנוסף על הבעיות הרבות שמלחמת לבנון השנייה גרמה וגורמת, היא יצרה גם בעיה לשונית. אומנם הממשלה ניסתה להימנע מלהגדיר אותה, כמו גם את מלחמת אוסלו, כמלחמה, אבל הכינוי הרווח לגביה הכריע: מלחמת לבנון השנייה. בביטוי זה לא מובן מאליו למה מתייחס התואר "השנייה": ללבנון, או למלחמה. בביטוי "מלחמת העולם השנייה" ברור ש"השנייה" מתייחסת למלחמה. במקרה שלפנינו התואר יכול להתייחס הן למלחמה והן ללבנון. אם ההתייחסות היא למלחמה, ראוי לדייק ולומר: המלחמה השנייה בלבנון. האפשרות האחרת, לפיה "השנייה" מתייחסת ללבנון, משקפת את המציאות הקורמת עור וגידים לנגד עינינו ברצועת עזה עקב אוזלת היד שמגלה השלישייה השלטת והכושלת, אולמרט-לבני-פרץ. הטמנת הראש בחול מאפשרת את התגבשותה של לבנון השנייה, הדרומית, אחותה התאומה והמשלימה של לבנון הראשונה, הצפונית. בשני המקרים יש תהליך התחמשות והתבצרות של כוח צבאי עוין ותוקפני; סכסוך פנימי אלים שעלול לגלוש לעבר ישראל; מדינה ערבית המאפשרת את הזרמת הנשק המיועד לפגוע בישראל; העלמת עין מצד חיילים אירופיים האמורים למנוע את מעבר הנשק; ציפייה ישראלית חסרת-בסיס שמדינות ערביות ומשקיפים אירופיים ימלאו עבורה ובמקומה את חובתה למנוע סיכון חיי אזרחיה; והשלמה עם הישארות חיילי צה"ל בשבי חוטפיהם הסחטנים. גורמים ישראלים שונים משמיעים השכם והערב הערכות לפיהן על צה"ל להתכונן למלחמה נוספת בלבנון הראשונה, כאילו אין צה"ל אמור להיות ערוך ומוכן בכל עת. אותם גורמים מתנהגים כאילו אין מלחמה בלבנון השנייה גם כעת, כאשר עיר ישראלית (שדרות) אינה יכולה לנהל חיים סבירים, וצבא ההגנה לישראל מנוע מלקיים ברצינות את ייעודו. ייעוד זה מוגדר בשפה ברורה וחד-משמעית (באתר הרשמי של צה"ל): "להגן על קיומה של מדינת ישראל, שלמותה, ריבונותה ושלום תושביה, ולסכל מאמצי אויב לשבש את אורח החיים התקין בה". נראה שלפי הוראת הדרג המדיני צה"ל נמנע מלעשות את המוטל עליו כפי שהוא יודע לעשות. הדרג המדיני עסוק בהתקוטטות על כיסאותיו המתנדנדים. מי שנכשל במלחמה השנייה בלבנון ומי שמאפשר את החמרתה המסוכנת של מלחמת לבנון השנייה בעזה אינו ראוי להוביל את מדינת ישראל, גם אם ועדת וינוגרד לא הצביעה עדיין על אחריותו המפורשת של אדם זה או אחר מתוך השלישייה אולמרט-לבני-פרץ. מי שמתכחש למחויבותו לאזרחיו ומעדיף לדאוג ל"אופק מדיני" לנתיני האויב, ומי שאינו מזהה שמדובר במלחמה ולא בהפסקת אש, ומי שמתכחש לכך שהפיגוע שבוצע לא מכבר באילת וחלק ניכר מן הקסאמים הם מתוצרת ארגון הטרור שאבו-מאזן עומד בראשו - מוטב שיפרוש מלשכת ראש הממשלה (אולמרט) וראוי שלא תחתור להגיע לשם (לבני). עצם הנכונות לשקול אספקת נשק למחבלים "הטובים" של הפת"ח בראשות אבו-מאזן מוכיחה שממשיכי דרכם של האוסלואידים המקוריים לא למדו דבר מנפילתם של למעלה מ-1400 קורבנות מלחמת אוסלו, לא סופי. אין דבר פחות מוסרי מסיכון חיילי צה"ל בפעילות שנועדה להביא לניצחון המחבלים "הטובים" על חבריהם "הרעים". מי שאינו מבין או אינה מבינה זאת, ואינו/ה מזהה שהאויב הוא רשות הטרור הפלשתינית ולא רק החמאס - מוטב שלא יהיה או לא תהיה בממשלת ישראל. בנוסף, מי שבבריחתו המבוהלת מלבנון בדיוק לפני שבע שנים הכשיר את הקרקע למלחמה השנייה בלבנון ונכשל דווקא בתחום מומחיותו המקצועית (ברק) אינו יכול לשמש פתרון למציאות החמורה שיצר במו ידיו. מוטב שימשיך בעסקיו בלוס אנג'לס הרחוקה במקום לחתור לתפקידים שבהם נכשל. ומי שיצר את המציאות שהובילה באופן בלתי נמנע וצפוי מראש למלחמת אוסלו (פרס) אסור שישמש נשיא או ראש ממשלה במדינת ישראל. הנשיא הבא חייב להיות דמות מאחדת ולא דמות מפלגת ושנויה במחלוקת. 14 שנים של מלחמות שנבעו מהנחות שגויות ומאטימות לאזהרות חייבות לבוא לסיומן, כמרכיב הכרחי בתהליך השיקום. מי שביצע תוכניות מסוכנות ללא הערכת סיכונים מראש וללא החלטה מראש כיצד לנהוג כאשר הסיכונים יתממשו - הבסיס לכל ניהול סביר של סיכונים - אינו יכול לבקש לשוב ולהנהיג. קל וחומר כאשר היו מי שהתריעו בזמן אמת מפני הסיכונים, אבל דבריהם נדחו על הסף בטענות מזלזלות ובגיבוי התקשורת המגויסת למען אותם תהליכים מסוכנים, שלא זכו להערכת סיכונים רצינית. תזכורת זו חשובה היום, כאשר מציינים שבע שנים לבריחה של אהוד ברק מלבנון, וכאשר אותו ברק מתהדר בניסיונו. עוד ניסיון כזה ואבדנו. ובחזרה לסוגיה הלשונית: בביטוי "מועצת המדינה הזמנית" שהגדיר את הרשות שכוננה את המדינה בראשית תקומתה, התואר "הזמנית" התייחס ל"מועצה". כדי שהתואר יתייחס למועצה אבל לא למדינה, מוטב שכל האנשים שנמנו לעיל יפרשו לאלתר מהחיים הציבוריים.