ממשלת ישראל הנוכחית ממשיכה לדבר בשפה של הרתעה. אם נעשה כך וכך תיווצר הרתעה מספיקה כדי להפסיק את הירי על ארצנו וערי אלוהינו. ממשלת ישראל הולכת על ההרתעה, חיסולים, ירי מניעה, קללות נמרצות ואיומים מעוררי חלחלה, והנה זה פלא, שום שינוי בירי. הטילים ממשיכים ליפול, שר הביטחון ממשיך לדרוש מתושבי שדרות לספוג בשמחה, להצביע בצהלה, ליהרג מדי פעם, ואין הרתעה.
הרעיון של הרתעה מבוסס על יכולת וכוונות. לגרום לבעל היכולת לשנות כוונות, שמא יבולע לו. זה הגיון שעובד בתרבות המערבית, זה היה מאזן האימה שמנע חילופי מהלומות גרעיניות בין המעצמות. לא כך בתרבות הג'יהאדית-ערבית האיסלמו-פשיסטית. היורים הם איסלמים אדוקים. חייהם חשובים בעיניהם כקליפת השום, בעיני שולחיהם פחות מקליפת השום, וחיי קרבנותיהם עוד פחות. הכוונות אינן ניתנות לשינוי, הם קבועות, כתובות, חרוטות ביהלום על לוח שמיר. איטבאח אל יהוד, זה הכוונה ואין בלתה, אפילו רפי איתן הבין זאת היטב.
לכן כל הרעיון של הרתעה איננו רלוונטי. הרעיון היחיד הוא למנוע יכולת. יכולת מורכבת משני יסודות. נשק ובסיס הפעלה. מכיוון שמסרנו בידי החמאס את כל הנשק שבעולם ואת כל הכסף הדרוש כדי לרכוש עוד ועוד נשארה רק שלילת בסיס הפעולה. כאן אינני משיא עצות, זו כבר בעיה של הפיקוד הצבאי.
כל עוד תמשיך ממשלת ישראל להתקשקש עם הרתעה, ימשיכו תושבי ישראל לגעגע כברווזים בבריכה, ולמות כמותם. פעם קראו לזה כצאן לטבח. היום זה במכונית לשדרות.