מטפחי המיתוס של רבין תמיד ידגישו את יושרו. להוכחת טענתם, יביאו דוגמא: הוא התפטר מראשות הממשלה, בגין עבירה (קלה) על חוקי המטבע, שעברה אשתו. יש לי דוגמא יותר טובה שממחישה את יושרו: סלידתו הכרונית משמעון פרס.
כל אדם הגון יפתח סלידה אוטומטית, לנוכח התנהלות מלוכלכת של זולתו. ויצחק רבין היטיב להכיר את פרס, ובניגוד למה שאומרים אלה החפצים ביקרו של שימון- רבין סלד ממנו עד יומו האחרון.
זה עתה נתבשרנו: שמעון ("קסאמים שמאסמים") פרס הוא מועמדו של ראש הממשלה לנשיאות. ועל זה נאמר: "לא לחינם המליץ העורב על הזרזיר"... תזכורת: ב-93, התמודד אהוד אולמרט מול טדי קולק (להלן המלשן) על ראשות העיר ירושלים. טדי התשוש, לא רצה את התמודדות הזאת, מפאת קשישותו (83). מפלגת העבודה לחצה. כל הקמפיין של אולמרט, כוון לגיל של קולק. "אוהבים אותך טדי...אבל די"!- הסטיקר הזה יצא מהמטה של אולמרט. אם 83 זה קשיש, 84 מה?!
ד"ר אורית גלילי שמלמדת מדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן מכנה את מר פרס "תופעה עולמית חד-פעמית". כמעט אמרה: צריך להכריז עליו כ"אתר שימור של האו"ם". אין, ולא היה פוליטיקאי כמוהו בכל העולם הדמוקרטי. לוזר (בעיני עצמו הוא לודר) שנישאר בזירה, וראה בקריסתם של כל אלה שהביסו אותו. שבוע אחרי ההפסד שלו לעמיר פרץ, שאל אותו בן שני (ערוץ 10): לא נמאס לך להפסיד? מר פרס חייך והשיב: תראה איפה כל אלה שהביסו אותי, ואיפה אני.
שמעון פרס הוא שילוב נדיר של נרקומן שררה וקרצייה פוליטית. מרגע שטעם את טעמה הממכר של השררה (על הפעם הראשונה, אפשר לקרוא בספר בראשית, פרק ט', פסוק י"א) הוא איתנו. רבים מאלה שנולדו בימים שפרס היה כבר שר בממשלה, מתו בשיבה טובה. אני יודע שצורת ההתבטאות שלי כלפיו איננה מנומסת- וזה בלשון המעטה. אבל אין מה לעשות - קרציות מעיקות עלי.
ההתרסה שלו כלפי המדע, כבר לא מצחיקה אותי. את הבדיחות על פרס שצובע את השיער השחור פחם שלו בצבע לבן, רק כדי לחזק את המראה של ההוגה עתיר הניסיון- אני לא אוהב. מי שראה את התמונות בהן נראה מר פרס נרדם באמצע ראיון טלוויזיה (ערוץ 10 / 10.5.07), חש אי נוחות. צריך להיות ברור: בגיל 84, הבטרייה של הקשיש הזה, כבר לא מגיבה לטעינה. עד כאן בעניין הקשישות.
יש עוד סיבות, למה פרס לא מתאים להיות נשיא
לא נשכח ולא נסלח: הסכם אוסלו. האסון הזה הושג בדרכי רמייה, בימים שהחוק אסר לדבר עם פושעי אש"ף. צריך להזכיר, שאייבי נתן ישב בבית-הסוהר בגין מפגשים עם האנשים האלה. אם מחברים את הדרך בה הושג ההסכם, לתוצאות ("קורבנות השלום"), מגיעים להערכה שהסיסמא "פושעי אוסלו לדין", יש לה על מה להתבסס.
אפילו יואל מרקוס, אחד המשווקים האגרסיביים ביותר של הסכם אוסלו, שינה את דעתו: "החלומות שנרקמו באוסלו, התפוגגו סופית" כתב מרקוס והוסיף, "הטקס על הדשא בבית הלבן, ופרס הנובל החגיגי לשלום, התאדו כחלום" (הארץ / 29.5.07). ומה חושב מר פרס על "הפרטנר"? בהגיעו לגיל גבורות, אמר שמעון: "פרס הנובל הגיע ליאסר ערפאת". אם ייבחר, יהיה לנו נשיא, שנוי באימאמא של המחלוקת.
הוא רודף כבוד אובססיבי. תזכורת: הכוונה המקורית של שופטי פרס נובל היתה להעניק את הפרס לשני המנהיגים: רבין וערפאת. פרס הפך עולמות עד כדי לזכות בנתח. אנחנו זוכרים איך התפרע בימים שאולמרט החליף את שרון. לא רצה את תפקיד "סגן ראש הממשלה". היה צריך לחוקק חוק מיוחד, כדי להעניק לו את התואר "המשנה לראש הממשלה". ואפרופו חוק מיוחד, כדי לשפר את הסיכוי שלו להיבחר לנשיא, הוא לא התבייש לבשל ניסיון נפל לחוקק למענו את "חוק הבחירה הגלויה".
לפני שהפסיד לעמיר פרץ, הקים מטה בכספי תרומות בלתי חוקיות, שאך כפסע בינן לבין כתב-אישום. אחרי שהפסיד לעמיר פרץ, נחשפנו לפאן הבלתי דמוקרטי באישיותו. עריקתו לקדימה הכילה מסר: אני מכבד את רצון הבוחרים- בתנאי שיבחרו בי.
יש למר פרס טריק מאוס שבזכותו הוא מצליח להישאר בזירה. מדי פעם הוא מפיץ מסרים יפים על עתיד ורוד: השלום מעבר לדלת,,, נקים פארקים תעשייתיים משותפים עם שכנינו הפלשתינים,,, אחרי ההינתקות עזה תהפוך לסינגפור, וישראלים יוכלו לנסוע אליה כתיירים. ככה מתנהג נוכל. ועוד לפני שחסידיו השוטים מטיחים בי "של נעליך", אני מודה: ברגעים אלה ממש, אני יחף!
בממשלת ברק, הוא היה השר לפיתוח אזורי. חנות צילום ממוצעת, עשתה עסקים בפיתוח תמונות, בהיקפים יותר גדולים, מהפיתוח האזורי שלו. עכשיו הוא השר לפיתוח הנגב והגליל. לפני שבועיים קראנו במעריב (16.5.07) על פרויקט חדש: "הממשלה נמצאת בשלב מתקדם של מו"מ מול חברת רנו הצרפתית. המפעל החדש יעסיק חמישים אלף עובדים מישראל ירדן והרשות הפלשתינית". היוזם, ניחשתם נכון: שמעון פרס. אני מוכן להמר, שלפני שהמפעל הזה יוקם, יצמחו שערות על ראשו של עמי איילון.
משכתבי אקטואליה הצליחו לתקוע בתודעת רבים את המושג "פרס = חזון". כהוכחה הם מדגישים את חלקו בהקמת המפעל בדימונה. מי שרוצה לקנות את הסיפורים האלה, שיבושם לו. אני לא קונה. נכון, הוא היה שם, אבל מי שאחראי להקמת הכור, הוא ראש הממשלה דאז דוד בן-גריון. פרס היה אחד הברגים (החשובים) מתוך אלפים שעסקו בזה. ואפרופו פרויקט גרעין, צריך להודות לאלוהים, שחזונו של פרס על הקמת כור גרעיני באירן בימים של השח הפרסי- לא מומש.
פרס גם לא יודע לפרגן. זאת הזדמנות להזכיר את העובדה, שמנחם בגין נתן את הפקודה להפציץ את הכור העירקי ב-81, ומר פרס האשים אותו בהרפתקנות לצורכי בחירות. ועל איש כזה צריך לומר: "הפוסל, במומו פוסל". הוא לא זכר לבגין את תמיכתו הגורפת בראש הממשלה ושר הביטחון (רבין- פרס) במבצע אנטבה (76) לפני המבצע, ואת המחמאות שהרעיף על השניים לאחר המבצע.
לסיכום, אמרנו קשיש, אמרנו אבי אוסלו, אמרנו רודף כבוד, אמרנו תאב שררה, אמרנו בלתי דמוקרטי, אמרנו לא יודע לפרגן, אמרנו חולם באספמיה ועוד. מה שאמרנו באלף מילים, רבין אמר בשלוש...