עד לאחרונה נמנה הבחור שלי על הפועלים החרוצים של מתחם המשרדים ברמת החי"ל. הייתה זו תקופה מאושרת. עם זריחת החמה הוא היה משכים קום ומפליג לעבודתו, מביא משכורת סבירה הביתה, ואני הרגשתי כמו אשת היי-טקיסט שהסתדרה בחיים. למרבה הצער תמה התקופה ההיא כפי שהחלה, והוא שב לחבוש איתי את ספסלי לשכת האבטלה שרק בשם הנוחות מומרים בספה שלנו בבית.
אף על-פי שחלפו לבלי שוב, את אותם ימים מאושרים אני נוצרת בליבי כזכרון מתוק. ימים מלאי תקווה היו אלה, תקווה וביטחון, ורק דבר אחד זעיר העיב על אושרנו. בכל יום, ב-13:00 בצהריים בדיוק, הוא היה מצלצל. "כן"? הייתי עונה בשלווה, וכאילו לא למדתי כלום הייתי מוסיפה ושואלת בנימוס: "מה נשמע? מה חדש"? "אני רעב", הוא היה מייבב לשפופרת. "כל כך רעב". "תזמין משהו לאכול", הייתי משיבה באדישות, והוא מתייפח בתגובה: "אין לי מה! הכל פה עולה 80 שקל!".
בדיוק בשביל אנשים כמו הבחור שלי ומורעבים כדוגמתו, נפתחה לפני קצת יותר מחודשיים פיצריית הגורמה החדשה - 'לוי'ס פיצה'. הזמנתי אותו להצטרף אלי לביקור של פיוס עם המתחם, ולראות איך אפשר לשבוע וליהנות ב-36 שקל ליום.
הפיצרייה הכשרה של לוי מעוצבת כמסעדה פשוטה ונעימה. שולחנות רחבים וספסלים מרופדים לצד כסאות עץ נוחים. קיר לבנים אדומות מאחורי דלפק הבר מקנה למקום אווירה חמימה ואותנטית. בכל יום מכינים שם לפחות שמונה סוגי פיצות מתוך 10 המופיעות בתפריט. העסקית של לוי'ס, אותה באנו לדגום, מוגשת לאורך כל היום ומציעה מרק או סלט אישי יחד עם שני סלייסים של פיצה וכוס שתייה ב-36 שקל, או סלט גדול וסלייס אחד לשוחרי הבריאות באותו מחיר. יש גם עסקית פסטה, הכוללת מלבד המנה העיקרית גם סלט קטן או כוס שתייה ב-36 שקל.
הכנת בצק הפיצה של לוי'ס אורכת שלושה ימים, במהלכם זוכים השמרים ליהנות ממנוחה ארוכה ומתפיחה איטית, ולבסוף נאפה הבצק באופן חלקי. את סיום האפייה יבצעו בתנור הפיצות הגדול רק לאחר שתבחרו לכם חתיכה. ההשקעה בבצק משתלמת בהחלט, ולאחר טעימה הודעתי לבחור שלי שהם הצליחו, החבר'ה של לוי. הבצק פריך וקראנצ'י בתחתית, ועסיסי מאוד במרכז. מושלם.
ביום בו ביקרנו, המרק המוצע בעסקית היה מרק גריסים או כתום. בשל החמימות היחסית בחוץ בחרנו דווקא בסלט לפתיחה, שהיה פשוט, טרי מאוד וטעים. אבל הסלט נועד רק להרגיע את המצפון, אנחנו כאן בשביל הפחמימות. לאחר התלבטות קשה בין פיצה עם רוקט, צלפים ואנשובי, זיתים וארטישוק ירושלמי או זוקיני וזיתים, החלטנו לוותר על השליטה ולהניח ללוי לבחור בשבילנו, והוא עשה את מלאכתו נאמנה.
זכינו לדגום שלושה סלייסים. האחד עם בטטות וקשיו (שילוב מקורי) והשני עם אנטיפסטי של חציל ופלפל, שניהם אפויים בתנור וטעימים, ומעליהם מפוזרות קוביות גבינת פטה. השלישי, יוצא דופן במיוחד, כלל טפנד זיתים, עגבניות מיובשות, גבינה כחולה ובצל אפוי בטכניקה סודית. מומלץ לחובבי הטעמים העזים. בנוסף טעמנו את אחת הפסטות - לינגוויני עשוי מדויק עד לרמת אל דנטה, עם רוטב של עגבניות טריות, גזר קצוץ ובצל. טעים. כחלק מהעסקית שתינו גם לימונדה טובה.
לאחר ששבענו והותרנו, כל שנשאר לעשות הוא להפיץ את הבשורה ולקוות שיום יבוא וגם הבחור יזכה לשוב ולהימנות על ברנז'ת רמת החי"ל. לוי'ס פיצה, אני משוכנעת, תמתין לו שם כמקום של מנוחה ממלאכת יומו, וכהשקעה בטוחה של תקציב ארוחת הצהריים.