פלשתין - ישראל: 1:0

גל החרמות הבריטי העכשווי נגד ישראל הוא כשלון מצמרר של ההסברה הישראלית וניצחון מובהק של ההסברה הפלשתינית מפני שהוא בא אחרי ההינתקות והמחיר הקשה של עקירת אוכלוסיה אזרחית ישראלית ממקומה, אחרי שבגזרת הנסיגה הישראלית האחרונה נורים טילים ללא הבחנה משטח פלשתיני אל עבר אוכלוסיה ישראלית בשדרות ואחרי התבססות תאי טרור של ג'יהאד איסלמי עולמי בצפונה ובדרומה של ישראל. בקצב הזה עוד ימצא בבריטניה מנהיג איגוד מקצועי שיכריז על נסראללה כעל היורש הטבעי והראוי של נלסון מנדלה. התשובה אינה בצירוף הבריטים לרשימה הגדלה והולכת של מבריזים שונאי ישראל שיש בה מי שנחשבו ידידי ישראל בעבר - סקנדינבים וצרפתים. התשובה היא בשאלה מתי תודה ההסברה הישראלית בקול רם שהיא כשלה בחזית החשובה של דעת הקהל הבריטית ושהכישלון הזה טעון תיקון וניתן לתיקון. בעיצומה של מלחמת לבנון השניה הוקיעה הפדרציה הבינלאומית של העיתונאים את ישראל על ניסיונות פגיעה חוזרים בתחנת השידור של החיזבאללה. בתגובת מחאה החליט מי שהחליט באיגוד הארצי של עיתונאי ישראל לפרוש מן הפדרציה. חשבתי אז ואני סבור גם היום כי הפרישה היתה טעות. אין להפקיר זירת עימות כלשהי לצד הפלשתיני. אין לחדול ממאמצי שכנוע באיגוד מקצועי בריטי או אירופי כלשהו ואסור להגיב במעין צעד של חרם על חרם גם כאשר חוסר האיזון צועק וגם כאשר הצד השני אינו מבין טרור מהו. את מלאכת ההסברה אי אפשר להשאיר רק לשליחי משרד החוץ ובני הברית של ישראל בקהילות היהודיות באירופה. איגודים מקצועיים צריכים לדבר אל איגודים מקצועיים.

כל מי שעמד מול קהל אירופי וניסה את מזלו כאשר לצידו מרצה פלשתיני יודע כי המגרש כמעט מכור. חשתי זאת בהופעה מול ציבור של עיתונאים ביוון השכנה. השומעים לא נטו להניח לעובדות לבלבל אותם בקלות. הרוב התמכר תחילה לקולגה הפלשתיני שניסה למתג את ישראל כשוליית הלא קוסם ג'ורג בוש וכל כוחות הכיבוש והקפיטליזם הגלובלי. היה ברור כי הקהל מייצר את הזיהוי שמאל, קידמה, פלשתין. מפנים את הזיהוי בין גדר הפרדה, דרום אפריקה, מחסומי דרכים וישראל. אפשר להרים ידיים בטענה כי קהל העיתונאים היווני שהצלחתי לצאת ממנו בלי לחטוף עגבניות מורכב מ"שמאלנים שונאי ישראל". אפשר לסגור מיקרופון ולצאת מן האולם במחאה. ואפשר להמשיך ולנסות ולהסביר עד שנמצא מישהו בקהל שמרים יד בשאלה ורוצה לדעת מדוע נחטף עיתונאי בריטי בעזה המשוחררת והנאורה. במקום להוקיע את הצביעות הבריטית צריך למצוא דרך אל ליבם ומוחם של הבריטים לפני שנמחק גם אותם מן הרשימה הזעירה של "ידידי ישראל".