אומרים לנו: השלום יאפשר לנו להיות עם נורמלי, ככל העמים. האם עם נורמלי מוותר על חגורת המגן שלו ועל מי השתייה שלו תמורת מיקסם שווא של "מזרח תיכון חדש", שאיננו אלא מזרח תיכון שבו מדינת ישראל הולכת ונמחקת? עם נורמלי ודמוקרטיה אמיתית מגבילים את עצמם בחוקתם באופן שרק רוב מיוחס מאד - למשל שני שלישים מתוך כלל בעלי זכות הבחירה ולא מתוך המצביעים בפועל - יכול להכריע בעד ויתור על שטחים בריבונות המדינה. לא מדובר בגזענות, או בשלילת זכותם של אזרחים ערביים, אלא בהגנה נאותה על נושאים וערכים שהם חשובים הרבה יותר מחוקי יסוד, שגם להם ניתנת הגנה באמצעות רוב מיוחס כזה או אחר.
אומרים לנו: טרנספר הוא פקודה בלתי-חוקית בעליל, שמעליה מתנוסס דגל שחור, ולפיכך אסור לבצעה. גזענות היא הפעלת כלל זה רק כאשר מדובר בערבים. האם מותר לתת ולבצע פקודה לגרש יהודים מבתיהם בארצם רק בשל היותם יהודים? לקח כפר קאסם מצד אחד, וחובת כיבוד חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" מצד שני, שוללים את הבסיס החוקי והמוסרי מתחת לפקודה מסוג זה. כשם שבהקשר של כפר קאסם אין ימין ושמאל, והכל מאוחדים בהוקעת המעשה, ניתן היה לצפות שכך יהיה בכל הקשור לשלילת הטרנספר של בני-אדם, גם אם הם יהודים. אבל, משום-מה, בנושא זה נסוגים השיקולים המוסריים מפני השיקולים הפוליטיים, והופכים אף הם ל"קורבנות השלום", דווקא אצל מי שרוממות הדמוקרטיה וזכויות האדם בגרונם. אותם אנשים המוכנים לרכז יהודים ב"גושים" ישכבו תחת גלגלי המשאיות, אם תינתן פקודה לרכז ערבים ב"גושים"! רק עם לא-נורמלי מטרנספר את עצמו לדעת.
אומרים לנו: טרנספר של יהודים איננו טרנספר, כי הם יקבלו פיצויים, וכלכלני ה"שלום" כבר נחפזים לחשב כמה יעלה לטרנספר משפחה יהודית מן הגולן לגליל. איסור על יהודים להתגורר במקום כלשהו, או לנסוע בדרך כלשהי, ברחבי תבל, היה מקומם את חוש הצדק של כל מי שזכויות האזרח יקרות לו באמת. חוש זה נרדם בשמירה על אותן זכויות עצמן כאשר מדובר על יהודים בארצם, על זכאותם לביטחון אישי ועל זכותם לקניין. חוש זה אצל מצדדי הטרנספר אינו מבחין בעיוות של הרעיון לטרנספר בני-אדם, כאילו היו חפצים, מן הגולן או מיש"ע, לגליל למשל, מבלי לשאול במה אותם אנשים עצמם מעוניינים, גם אם היו מסכימים להיות מפונים מבתיהם. יש המעדנים את רעיון הטרנספר על-ידי הצעת פיצוי כספי למי שיסכים לשינועו מרמת-הגולן לקיבוץ נידח וכושל בגליל, אבל אם אותו יהודי יבחר בשינוע לרמת-אביב, האם יגרום הדבר לשלילת זכותו לפיצוי על תרומתו ל"שלום"?! ומדוע יופלה לרעה יהודי הגר ברמת-אביב, על גבעת שיח'-מוניס הנתבעת אף היא על-ידי האויב, אם יבחר להפסיק להוות מכשול לשלום ויעדיף להעתיק את עצמו אל מעבר לים?! ספק אם אפליה בין יהודים לגבי זכותם לפיצוי על שינוע למען "השלום" תעמוד במבחן בג"צ.
אומרים לנו: אהוד אולמרט/ברק (מחק את המיותר) הוא מנוסה (אם כי בכישלונות) ויודע מה טוב לביטחון ישראל. כדאי לזכור כי בזה אחר זה הסתגרו ראשי ממשלות בעבר - רבין, פרס, נתניהו, ברק - עם ערפאת בחדרים אטומים, מתוך אמונה בכוחם וביכולתם לעמוד בפני הלחץ ולא להתקפל, כלומר לצאת בשלום, ולא עם "שלום". איש מהם לא למד את הלקח של מנחם בגין שנכנס למלכודת החדרים האטומים בקמפ-דייויד בלי לדעת שמנהיג ערבי נחוש, בגיבוי לחץ אמריקני, יכול לכופף אפילו את מנהיג המחנה הלאומי בישראל. נתניהו חשב שלו זה לא יקרה, והתוצאה היתה וואי. רבין ופרס לפניו חשבו שניסיונם הביטחוני והמדיני רב-השנים יעמוד להם, ושקעו לתוך ביצת אוסלו הטובענית והתובענית, שעד היום משלמת ישראל את מחירה, בדם ובדמים. על מה מתבסס אולמרט כאשר הוא משמיע נכונות לדון בתכתיבי הכניעה המשוגרים מעזה, או מדמשק, או מריאד?
אומרים לנו: נוצר חלון הזדמנויות חד-פעמי לשלום: אסד חלש ו"מתחנן לשלום" (אם כי במקביל מאיימים במלחמה שבה עומד אותו שוחר שלום לפתוח) והליגה הערבית מציעה תוכנית "שלום" (שעיקרה החזרת הפליטים לתוך ישראל במטרה לחסלה). אם החלון הוא כה צר וחולף, הרי שאין בו ממש ומהר מאד יסתבר שמדובר ב"שלום" ולא בשלום. שוחר שלום אמיתי, לא "שלומעכשיו", עדיף שימתין לפתיחת דלת ודרך אמיתיות לשלום, במקום חלון הזדמנויות לשלום וירטואלי.
אומרים לנו: מי שרוצה שלום חייב לשלם את מחירו, גם אם הוא יקר וכואב. משפט זה מהווה הוכחה כי דווקא האויב אינו מעוניין בשלום, ואיש אף אינו מעמידו במבחן הנכונות לשלם את מחירו. לעומת זאת אצלנו, ממשלה של גנרלים, המתפתה לשלם מחיר יקר תמורת נייר, מיישמת את דברי השיר: "אבות קובעים את המחיר שמשלמים בניהם", מחיר המלחמה שתצמח מן השלום הווירטואלי.
אומרים לנו: הנאורים בקרבנו רוצים שלום. האם כניעה לתביעותיהם ולסחטנותם של שליטים מושחתים כאבו-מאזן וכאסד היא נאורות? האם מי שמתנגד לכך הוא חשוך?
אומרים לנו: השלום יאפשר לנו לנגב חומוס בשוק של דמשק. האם זו משמעותו של השלום, והאם למען השגת יעד זה יש לוותר על יתרונותיו האסטרטגיים של הגולן? אם כך, כי אז "שלום עכשיו" מקבל את המובן האמיתי שלו: "חומוס עכשיו". האם צריך עם ישראל למכור את בכורתו ולהפקיר את עתידו תמורת נזיד של חומוס?!
