"עם הפצתו של המכתב התנהלו שיחות מסדרון בין עורכי הדין והמתמחים", כתב שאולי בתלונתו, "תוך ניסיון לשער מה תהיה ההשלכה על שעות העבודה והשכר במשרד. המתמחים החליטו לפנות לשותפים ולקבל את התייחסותם למכתב, אך התייחסות שכזו לא הגיעה. ימים אחדים לאחר מכן נקראנו בבהילות לחדר הישיבות הגדול במשרד. אחד השותפים החל בצעקות שהוא לא מאמין אילו מתמחים מועסקים במשרד, העוסקים בחישובים על מה שמגיע להם".
מאז אותה ישיבה, טוען המתלונן, הפכו חייו במשרד לסיוט מתמשך, ומאחר שהאצבע הופנתה כלפיו כמי שאירגן את התלונה מטעם המתמחים, לא התאפשר לו לבצע עבודות משפטיות, והוא אף "הוגלה" לחדר מבודד, הרחק מיתר חבריו המתמחים. ואולם, עיקר התלונה נסוב על כך שבמשך חודשים ארוכים הוא לא קיבל תשלום בגין שעות נוספות וקרן פנסיה, ותלוש השכר שלו "סובן".
"החל מחודש ינואר, לאחר תיקון החקיקה בנושא", כותב שאולי, "נעשו שינויים בהצגת תלוש השכר. בעקבות התיקון, המשרד 'סיבן' תלוש שכר כך שיהיה חוקי לכאורה. שכר העבודה הופחת ועמד על שכר מינימום, וניתנה הוראה למתמחים - בקריצה כמובן - שלא להישאר אחרי השעה 19:30. למרות שמי שהלך בשעה זו, התנהלותו נתפשה כזלזול חמור במקום העבודה".
לטענתו, רישום שעות הנוכחות שהוטל על המזכירות לא שיקף את המציאות, מאחר שנאסר על המזכירות לרשום שעה מאוחרת מ-19:30 בדוח, גם אם שעת היציאה בפועל הייתה מאוחרת יותר.
