המושג "אם חד הורית" מעולם לא היה מחוור לי דיו. האם יום אחד עבר ענן שחור ועיבר את כל נשות ישראל (כלומר אלו מהמשפחות הנעדרות אב בבית)? או אולי קירבתן של אותן נשים למקום הולדתו ההיסטורי של ישו בארץ ישראל הביאה את רוח הקודש לעבר (להפרות) נשים עבריות כשרות וחסודות על ימין ועל שמאל?
המושג הנכון הוא "משפחה נעדרת אב" ואכן זהו מצבם של הילדים במשפחה זו - דהיינו הנם נעדרי אב, אך אינם יתומים, האב שריר וקיים, הבעיה הרווחת היא כי אינו מעורב בחיי ילדיו והסיבות לכך רבות ומגוונות.
ללא כל ספק, רובם המכריע של האבות אינם מעורבים בחיי ילדיהם משום נקמנותה של האם, האישה לשעבר, בבן זוגה (כ-98% מהמשמורות על ילדים הינם בידי האם כך שביכולתה לעשות כן) תוך התעלמות מודעת מטובתם של ילדיה, אשר באופן מוזר אינה ניתנת לשליטה רציונלית פנימית על ידה, למרות שגם לגברים ישנו חלק מסויים אם כי פחות משמעותי בסיוט זה המושת על ילדיהם לאורך שנים.
ככלל ובראיה מציאותית מפוקחת, האבות הגרושים הינם בני ערובה לתשלום מזונותיהן של "האקסיות" (העדרו של ציון מזונות הילדים כאן אינו מקרי) ע"י סחיטתם הריגשית של האבות הכמהים לקשר עם ילדיהם. הסיבות לכך אינן מעניינו של מאמר זה אך הנזק הבלתי הפיך והמוכח במאות מחקרים לנפשם של הילדים הינו שריר וקיים. בעיות התנהגות, קשיי למידה, אלימות, קשיי תפקוד במשפחה העתידית וניכור חברתי הינם רק חלק מתוצאות העדרותו של האב מחיי ילדיו.
משום שתופעת "משפחות נעדרות אב" הינה כה רווחת וכך בהתאמה מספר הילדים הסובלים ואם נזכור את בעיות ההתנהגות השלילית של רוב הנוער כיום, אין לנו אלא להסיק כי מניעת הקשרים בין אבות לילדיהם מכרסמת בסיכויו של דור העתיד שלנו לחיים משפחתיים יציבים ומשכך מעמידה את עתידנו כאומה תקינה (וכבני אנוש) לאורך זמן בסימן שאלה. מאמר זה לא יעסוק בבעיה החמורה לא פחות של הזנחת הילדים ע"י שני בני הזוג, ואלו רובם של המקרים, והנזק הנפשי אשר הינם גורמים לילדיהם עקב לחצי פרנסה, קידום, קרירה, נהנתנות אגואיסטית לשמה וכדומה.
פמיניזם ופוסט-פמיניזם
הפמיניזם המסורתי קידם ועדיין מקדם וטוב שכך את זכויות הנשים, ברור כי הדרך לשוויון מוחלט עדיין לא תמה, אך הפוסט-פמיניזם שולח את הנשים בדהרה חזרה לימים חשוכים. ראו נא את הניכור הגובר והולך בין המינים בבית, ברחוב, במשרד, בקניון... היכן לא בעצם? שוב, הפוסט-פמיניזם הינו הגורם המרכזי לכך, אם כי גם מקומם של הגברים אינו נפקד כאן, היה עליהם לקום ולומר נחרצות, עד כאן, לא ניתן יד להרס חברתנו משפחותינו וילדינו בשם נאורות מזוייפת, בשם תקינות פוליטית בזויה. באורח פרדוכסלי, אותן פמניסטיות מיליטנטיות ואנרכיסטיות המלינות על הפרדת נשים מגברים במגזרינו הדתיים הן-הן הגורמים הישירים לניכור הגובר של ימינו בין נשים לגברים ולאימוץ הפרדת המינים במגזרים החילוניים בין נשים לגברים מכורח המציאות.
מבחינה זו ארגוני הגברים אשר קמו בעשור האחרון ברחבי העולם כתגובת נגד לעוולות הפוסט-פמיניזם (הנתמך גם הוא ע"י גברים אשר חלקם פוסט-כל דבר וחולים אנושות בתקינות פוליטית), השואפים להבנה ולהכרה בצורך למעורבות האב בחיי ילדיו הינם המקבילה הנשית החיובית של הפמיניזם האמיתי הנכון הערכי.
הפמיניזם המסורתי שואף בצורה ערכית ומאד מוערכת לשוויון אמיתי בין המינים תוך שמירה הדוקה על זכויות הילדים וטובתם בכל מצב משפחתי נתון. הפוסט-פמינזם הוא רע, שלילי, נקמן, שונא, מנוכר, דוגל בפלגנות בין המינים, תאב עליונות ובצע המשתמש בשם הילדים לשוא על-מנת להשיג עוד ועוד השגים אשר הצדק הטיבעי לא היה מאפשר לו בתנאים רגילים. נתוניו השליליים הבסיסיים של הפוסט-פמיניזם גורמים לאנטגוניזם, לתגובת נגד חסרת פרופורציה (כפי שהפוסט-פמיניזם הינו חסר פרופורציה) מצד גברים נגדו ותגובה זו מעמיקה ומרחיבה את קרע המינים בינם לבין עצמם.
קיימת בעיית נתונים. לדוגמא, ארגוני הגברים המסתמכים על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי רק כ-1,800 נשים נמצאות במקלטי נשים מוכות (נראה כי מעשית מספר זה מייצג עוד כמה אלפי נשים אשר אכן מוכות אך אינן פונות לעזרה מסיבות שונות; א.ר.), בעוד שהפוסט פמיניסטיות מדברות על מאות אלפים ואף ישנן הזויות מהן הטוענות למליוני נשים מוכות (בישראל בלבד).
מובן שאם נביא בחשבון כי תלונתו של הגבר על איכות הארוחה שהוכנה ע"י אישתו הינה התעללות קשה ו"זבנג" וירטואלי" בנפשה הרכה של אישתו ואולי אף, רחמנא ליצלן-לא עלינו-טפו טפו, אפילו התעללות מינית מסוג חייזרי כלשהו, הרי שאכן ישנן מליוני נשים מוכות בישראל. בנוסף, ולפי נתוני הרבנות, ישנם כ-200 מסורבות גט בשנה בישראל וכמספר הזה מסורבי גט אך אוי לאותה בושה הפוסט פמיניסטיות מדברות על אלפי מסורבות... (מבלי להזכיר במילה אחת את מסורבי הגט), רבותי התבלבלנו. האם ישנם גופים מסוימים מאוד המבצעים מניפולציה צינית בנתונים על-מנת להשיג אמצעים חומריים ויתרונות שולטים שאינם זכאים להם?
תקינות פוליטית מזוייפת ובזויה
חלק נכבד מעוולות הפוסט-פמיניזם ניתן לזקוף לחובת "נבחרינו" בבית המחוקקים. אין רע בהגנה על זכויותיהן הלגיטימיות של נשים, נהפוך הוא, הדבר רצוי ומוערך וחייב להמשך אף ביתר עוז. מאידך, בשם התקינות הפוליטית מעוותים נבחרנו את כל אמות מידת הצדק הטבעי ע"י שמשחקים הם במודע לידיהן של הפוסט-פמיניסטיות שכל שמניע אותן הינו יצירת חייץ ושנאה בין המינים (עובדת לימוד "המניפסטו" באקדמיה אומרת הכל) ומשכך במישרין ובעקיפין גורמים להרס חברתנו ע"י פעולות אשר נועדו למשוך קולות בעלות פוטנציאל אלקטורלי מהמגזר הנשי לעברם ללא כל שימת לב ואיכפתיות להרס נפשי נורא של ילדינו ועקב כך חברתנו.
סך הכל, פעולות "נבחרינו" המבישות אינן מפתיעות את הצופה הממוצע. אם אותם "נבחרים" עכשוויים בזויים ממשיכים בהנשמה המלאכותית מונעת רדיפת ההטבות ומושבי כיסאות הכנסת של ממשלת הזדון והשחיתות האולמרטית, אם אותם בזויים מתעלמים בהחצף פנים ובעזות מצח נגד רצונו הברור של העם בהחלפת זו ממשלת הזדון בעלת הגנטיקה ה'כלנטריסטית' המובהקת, מה לנו כי נתפעם לנוכח תמיכת רבים מאותם בזויים הללו בפוסט-פמינזם אשר חרט על דגלו את הרס המרקם החברתי שלנו?
ובכן מה עושים?
ראש וראשון לתיקון הינו בהכרת הבעיה. עלינו להודות בכך כי הן גברים והן נשים עיוותו את יחסי המינים ודירדרום לשפל מסוכן משום תפיסות שגויות ואינטרסנטיות אשר אין בינן ובין שוויון בין המינים דבר. עלינו להכיר ולחנך לעובדה כי נשים וגברים נוצרו שונים אך זכאים לשוויון הוגן מפאת היותם שייכים לאותו הגזע האנושי ומשכך עלינו לחדול מעיסוק ועסקנות בעניני מגדר ולהעביר מרצנו לנושאי תקינות המשפחה אשר בה ערכי השוויון ניתנים לביטוי הולם יותר. "נבחרינו" חייבים לשקול את טובת המינים בהתאם לכללי הצדק הטבעי ולא בהתאם לכוחו האלקטורלי של מגזר זה או אחר. עלינו להכיר, להודות ולפעול למען חיזוקו של התא המשפחתי האנושי ובכך לחזק את המרקם החברתי שלנו למען עתיד ילדינו ועמנו.
כוחם ואמצעיהם של העמותות לקידום שאינו צודק וחד-צדדי של מגזרי הנשים (כ-600 ) והגברים (כ-20) יוגבל בחוק. תופסק לאלתר ובאופן מוחלט התמיכה הממשלתית בכל עמותה שהיא בעלת שמץ של שייכות מגדרית. תוקם רשות לקידום ערכי המשפחה והמוסר בין המינים ("רשות המשפחה") במסגרת משרד החינוך והתרבות, סמנכ"ל מיוחד בתואר "נציב" ימונה אך לצורך זה. הרשות שתוקם תהיה משותפת למגזר החילוני והדתי כאחת ובדיוניה יישקלו אלמנטים דתיים וחילוניים ושילובם בצורה הוגנת לשני המינים, רשות זו תקדם חקיקה משווה בין המינים. עלינו לקדם את הטובים והראויים בחברה ולא לקדמם על בסיסי מגדרי, חקיקה מתאימה נדרשת כאן.
יוקם מסד נתונים מרכזי במסגרת "רשות המשפחה" אשר ירכז את כל הנתונים בהקשר לעוולות אמיתיות או מדומות, תוך הגדרתם ככאלו, בין המינים. נתוני מרכז המידע (סטטיסטיים, אותם שאינם אישיים) יהיו שקופים ופתוחים לכל. תופעל חקיקה האוסרת ומטילה את העונשים הראויים על פעולות תקינות פוליטית של "נבחרינו" בהקשר לנושא המגדרים (תוך הגדרתם כעבירה פלילית). תוגדר בחקיקה מעורבות שווה לחלוטין של שני ההורים בחיי ילדיהם ויוגדרו עונשי מאסר חמורים (בהתאמה לנזק הנפשי הנגרם לילד/נער עקב מניעת מעורבות והורות שווה) על אותו הורה אשר ימנע הגישה מההורה האחר.
יורחקו, לאלתר, שופטים המטים משפט או מתרשלים בפסיקה תוך זמן קצוב, הנוגע ליחסים בין המינים (סעיף זה נדרש בכל מקרה ובכל זמן). יוענשו אנשי משטרה הנוקטים צד שלא כדין. יבוטלו לאלתר לימודי מגדר ספציפי באוניברסיטאות ובמקומם יוקמו פקולטות ללימודי המשפחה, שוויון ואינטגרציה בין המינים תוך חינוך להורות שווה. האפשרות של בן הזוג לסחוט כספית את בן הזוג השני עקב סיכסוך גרושין בינהם תוגבל בחוק, תוגדר כפלילית ובכך יוטלו עונשי מאסר וקנסות גבוהים לנוקט בדרך זו.
רישיונם של עורכי דין המיעצים לסחיטת בן הזוג ישלל לצמיתות, בהליך מזורז. תלונות שווא המגיעות משני המינים תטופלנה בצורה מחייבת וגורפת ע"י המשטרה והמדינה תתבע את מתלונן/ת השווא, כאשר עונשי מינימום יוגדרו בחוק (בהתאמה לנזק שעלול היה להיגרם לו צלחה תלונת השווא).
תמיכה כספית של הורה בילדיו תעשה בהתאם להכנסתו וקריטריונים הוגנים, גמישים ותואמי מציאות יוגדרו לכך. אופן השימוש בתמיכות יהיה תחת פיקוח צד שלישי בלתי תלוי ויעשה בצורה שוטפת וממוסדת בשיתוף מאגר הנתונים המרכזי של "רשות המשפחה" (נתונים אלו יהיו זמינים לבני הזוג וחסויים לציבור).
סכסוכים כספיים ייושבו ע"י בורר מומחה בלתי תלוי המחויב בחוק ובתוך פרק זמן קצוב, לפני הגעתם לבית המשפט (אם בכלל), ואשר בו ינתן משקל מכריע לפסק הבורר. בן זוג יוכל לערער על פסיקות עובדים סוציאליים בפני בורר כנ"ל ומשכך להסב פסיקתם. יוקמו בתי דין מיוחדים ומתמחים לנושאי משפחה. יוקמו לשכות יעוץ במסגרת "הרשות למשפחה" אשר יעניקו יעוץ בנושא לכל דורש.
הנ"ל הינו אך על קצה המזלג מהאמצעים החייבים להינקט ומיד, שעון החול החברתי מתקתק לכיוון אזורי החושך. לאלו התוהים מהיכן יבוא התקציב לכל אלו נאמר כי החזרה לערכי המשפחה לפי ערכי היהדות (ולאו דווקא דתי מסורתי) תחסוך מספר מונים את סכומי העלות בטווח הבינוני והרחוק. לאחר הכל, המשפחה כיחידה כלכלית הינה יעילה ת"ק מונים מהמערכת הממשלתית.