שנת הלימודים מסתיימת. בטקסי הסיום המושקעים שוב יברכו המורים את התלמידים, והורי התלמידים ישבחו את המורים במילים מתרפסות ומתחנפות כרגיל. אף אחד לא יתחשבן עם המורים ומנהלי בתי הספר על העלות המוגזמת של טקסי הסיום, במיוחד של השכבות האחרונות בבית הספר (וכאלה יש לפחות שלושה ב-12 שנות לימוד).
אף אחד לא ימתח ביקורת על כך שבמשך החודשים שקדמו לסיום השנה כבר כמעט לא למדו משום שכולם היו עסוקים בהפקת המופע המהמם הזה. בתקופה זו רוב התלמידים פשוט השתעממו, וחיפשו דרכים להעביר את הזמן, בעוד רק מיעוט מהתלמידים עסקו בחזרות על הריקודים והדקלומים. ההורים הבודדים שעקבו אחר מהלך הלימודים לא יתרעמו על שעות ההיעדרות הרבות של חלק לא מבוטל של המורים שהפכו לכל מיני סוגים של שעות חופשיות או הפסקות פעילות, או שמות יצירתיים אחרים שמתארים בשפה נמלצת עוד שעה מבוזבזת.
גם המורים עצמם לא יתלוננו על כך שרוב השנה הם היו מחוסרי מוטיבציה ולמזלם בחלק מהשעות הם יכלו פשוט להורות לתלמידים למלא חוברות. ההורים ברובם יתנהלו בכבוד ויחייכו למורים, לא רק בגלל חשיבות המעמד, אלא בעיקר משום שלא כדאי לקלקל את היחסים עם המורים והמנהלים - אחרי הכול לרובם יש עוד ילדים שיעברו במוסד הזה ויהיו תלויים בציונים שיקבלו מהם, ואם לא - אז כבר לא אכפת להם. את הקיטורים על מה שהתרחש במהלך שנת הלימודים הם ישאירו לשיחות בינם לבין עצמם, ובסופם לא יעשו דבר. הם לא יעירו דבר, ממש כשם שלא מעירים למורה שמעשנת בנוכחות תלמידים.
לקראת שנת הלימודים הבאה שוב יפורסמו הנתונים שמראים שרמת התלמידים בישראל אינה מן המשובחות בעולם בלשון המעטה. כולם יזדעזעו, אבל במשרד החינוך לא ישנו דבר, כי אסור לזעזע את המערכת, פן לא תיפתח שנת הלימודים הבאה. שנת לימודים שגם בה יתפח המנגנון של מערכת החינוך. יועצים, פסיכולוגים, כותבי תוכניות, מפתחי נהלים, יועצים. הכול יש ורובם עסוקים מדי מכדי להיכנס לכיתות ופשוט ללמד. מערכת החינוך עתירה בנהלים, והנהלים עתירים בביורוקרטיה ובביורוקרטים. אבל אף אחד לא עושה שום דבר מעשי כדי שרמת הלימודים תעלה, משום שהמשאב החשוב ביותר של מערכת החינוך הוא המורים, והמשאב הזה לא מנוהל. הוא מתנהל, וברוב הזמן הוא מבוזבז.
לסיום, תרשו לי להתרפק על העבר בערגה, ולהעלות על נס את המורים של העבר - המורים של ילדותי. זכור לי מורה מסוים אחד שנכנס ללמד אותנו באחת משעות הלימוד האחרונות של יום הלימודים האחרון בכיתה ח' (כן, פעם היו מסיימים רק בית ספר אחד בין כיתה א' לכיתה י"ב).
המורה העביר את השיעור כבכול יום אחר ולא שעה לרמזינו, שמדובר ביום הלימודים האחרון בבית הספר הזה, ושכול המורים האחרים ייחדו אותו (ורק אותו) לשיחת סיכום. המורה התעקש ללמד עד הרגע האחרון. בסיום השיעור הוא ציין שהפעם באופן חריג הוא לא ייתן לנו שעורי בית, ואיחל לנו הצלחה בשנת הלימודים הבאה בתיכון.
שיהיה גם לנו בהצלחה בשנת הלימודים הבאה. הצלחה? זה לא יספיק, צריך נס.
