ציפיתי לתגובות עומק מלומדות על מאמרי "רוממות הדמוקרטיה בגרונם". מאמרו של איתן גנור המנסה להתפלמס עמי אכזיבני מפאת שטחיותו וקוצר הבנתו בתהליכים חברתיים בסיסיים. שלא במפתיע דווקא תגובות הקוראים לתגובת גנור מלמדות על עומק מחשבתי והבנה מעמיקה בנושאים המדוברים. למרות זאת פטור בלא כלום אי אפשר ולכן אנסה לכבדו ולהשיב לו כנדרש.
אסוף 10 אנשים מלומדים בחדר אחד ושאל אותם "מהי דמוקרטיה" ולבטח תקבל 10 תשובות שונות לשאלה זו. הם אינם טועים, אכן הדמוקרטיה פנים רבות לה משום שהמושג "דמוקרטיה מתגוננת" רווח ותואם מציאות יותר מאשר המושג "דמוקרטיה אוטופית" ואכן הדמוקרטיה בנוסף על מספר עקרונות בסיס, באה לענות על צרכים לאומיים מקומיים וגיאו-פוליטיים משתנים. יקשה עלינו ביותר להצביע על "דמוקרטיה אוטופית" בעולמנו, היא פשוט אינה קיימת ומעולם לא היתה. אפילו שבדיה, נורבגיה, פינלד ושוויץ הינן "דמוקרטיות מתגוננות" ושונות האחת מהאחרת. ואכן לא יעלה על דעתן לפתוח גבולן לכל דיכפין (איסלמיסט) מפאת רצון החיות המקנן בהן ומשום כך גם הן הינן "דמוקרטיות מתגוננות", ממש כפי שישראל, ארצות הברית, צרפת, אנגליה, גרמניה ואחרות הינן "דמוקרטיות מתגוננות" ושונות האחת מחברתה, ההבדל הוא בעוצמה, לא במהות.
קל להצביע על השוני הדמוקרטי בישראל לעומת דמוקרטיות מערביות אחרות עקב חוק השבות הנוהג במחוזותינו. חוק השבות הינו חוק מפלה אך אינו סותר את עיקרון "הדמוקרטיה המתגוננת". סביר להניח כי ישראל היתה מתחסלת במפנים תוך מספר עשורים במדה וחוק זה היה מבוטל בתנאים השוררים במזרח התיכון כיום ולכן הינו חוק נאות עקב ובהתאם לנסיבות.
מכיוון שכך הדמוקרטיה המתווה לעצמה כללים הבאים להגן על גבולותיה ועל שלום תושביה עושה את המעשה הנכון, התואם עבורה. נראה כי חברי הקה"ל (ביטוי זה נטבע על-ידי במאמרי הראשון לציון הקהילה ההומו-לסבית) כה עסוקים בעניניהם ובמנותק מצרכי האחר שאינם מודעים לנטייה הציבורית הכללית העולה, גואה ומחריפה של תחושת האיום על מרקם החיים כפי הרצוי לנו, הקהילה הסטרייטית.
בתוך פחות מחצי מאה אנו עדים להתפרקות התא המשפחתי-המסורתי על כל המשתמע מכך, להתפתחות או יותר נכון לשקיעת המרקם החברתי שלנו. סיבות רבות נוספות לכך שלא זה המקום לדון בכולן אך ודאי שאנו מזהים גם את פריחת הקה"ל ("היציאה המסיבית מהארונות") הצועדת בד בבד, כחלק חשוב ובלתי אהוד, משום כך, בהתפתחות זו.
גם במקרה זה כפי המתבטא בנושאים קיומיים אחרים הדמוקרטיה חייבת לגונן על עצמה, על שלום ואיכות חיי פרטיה תוך ראייה של כלל הצרכים בקהילות השונות והשוות. טענתו של גנור אם כן כי הקה"ל זכאי (היכן קושאן הזכאות?) לקבל הזכות לצעוד בירושלים עקב היותה של ישראל דמוקרטיה, הינו חסר בסיס. ישראל זכאית לעקרונות "דמוקרטיה מתגוננת" משלה בהתאם לצרכיה במידה ויענו על עיקרון המידתיות כפי הצורך במידה וקיימות בה קהילות בעלות צרכים שונים וזכויות שוות, ואכן הן קיימות בה.
וכאן באים אנו כ"דמוקרטיה מתגוננת" גם בתחום הזה לומר לקה"ל, כי עם כל האהדה לעניינם כפרטים וכאזרחים שווי זכויות, ואכן כאלו הם, עלינו לשים מספר מחסומים (כולל אך לא רק בזכויות משפחתיות) כאשר זכויותיהם מתנגשות בזכויות האחר הלגיטימיות כשלו. נראה כי הקה"ל אינו רגיש כלל לזכויות שאינן זכויותיו הוא ומזלזל בזכויות ריגשיות ולגיטימיות של ציבורים אחרים.
ומכאן חובתנו לאמר "עד כאן", גם לרוב יש זכויות, ועל המיעוט לכבדן כשלו. המיעוט אינו יכול לנגן על רגשותינו (הדמוקרטיים) ובכך להביאנו לוותר על זכויות הרוב הלגיטימיות. קדושת ירושלים מהווה קזוס-בלי גם למירב החילונים כלדתיים ועל הקה"ל לכבד רגשותינו, באשר לאחר-הכל איננו באים לחסום את זכותו וזכאותו להפגין במקומות אחרים או להשמיע ולהביע דעתו בחופשיות מרבית.
האדון גנור גם מתריס כי אין חילוקי דעות על זכויות הקה"ל לצעוד בירושלים אך ברצוננו להשכילו כי אכן אין חילוקי דעות בנושא, רוב מוחלט מהציבור במדינה מתנגד למצעד נחרצות כך שאדון גנור, אתה כנראה חי בספרה אחרת.
הקה"ל בהתרסתו נגד הציבוריות הישראלית, כפי המתבטא בעיקשותו לצעוד בירושלים, מפר את עיקרון המידתיות ביחסי קהילות בעלי צרכים מנוגדים אך זכויות שוות. כאשר חילונים כדתיים צופים בהתנהגות הכעין "משגלית" והפרוצה של חברי הקה"ל על הפלטפורמות במצעדיהם וחשים תחושה אמיתית של גועל, תעוב וקבס איננו יכולים לפטור תחושות אלו בזכויות קה"ל לגיטימיות, עלינו להתיחס לרגשות אלו כערכם.
רובנו מאמינים בצנעת הפרט ורואים ביחסי גבר-אישה, גבר-גבר, אישה-אישה כנושא אשר הצנעה יפה לו, נאותים וראויים כל זמן שהינם נעשים במסגרת רשות הפרטים. היינו מצפים מהקה"ל להבין זאת אך נראה כי אותם 'הקוזקים הניגזלים' זועקים אך את "זכויותיהם" ומשכך עלינו, הציבור להחזיר הקה"ל לתלם הדמוקרטי במתכונתו הישראלית, רצוי בטוב ובאם אינו מסתייע, גם ברע.
"רוממות הדמוקרטיה בפיהם" אינה היחידה, גנור מגייס גם את מרטין לותר קינג לצידו אך כמובן "שוכח" כי הפגנת הכושים היתה למען זכויות לגיטימיות הדחויות בנחרצות ע"י הרוב הלבן בעוד באשר לקה"ל, אין חילוקי דעות בנוגע לזכאותם להן. ובנוסף הפגנת הכושים בוושינגטון לא היתה מתריסה, דווקאית ופרובוקטיבית כפי שאמורה היתה להיות הפגנת הקה"ל בירושלים, אשר רק משום הגבלות משטרה ומכבי אש שונות לא ביטאה את רצון המארגנים להפגנת קה"ל "מסורתית" עם כל סממני הפרובוקציה המינית אשר כה פוגעת ברגשות הציבור בארץ ובעולם.
אדון גנור, הכומר מרטון לותר קינג לא היה מעלה בדעתו "לחלום" את נאומו המפורסם מעל פלטפורמה כאשר זוגות מעורטלים, כאילו "משתגלים" לימינו ולשמאלו.
גם הגיוס של וולטייר ע"י גנור מריח רוממות בגרון. תקשורת ההמונים היתה בחיתוליה בזמנו של וולטייר. אנו יכולים לשער כי וולטייר היה מסתייג מאמרתו בתנאים מסוימים ולא היה מוכן להלחם עד מוות בעד הענקת זכויות ביטוי לנוכך נאומיהם ותוצאותיהם של היטלר, פול פוט, סטלין ורבים ורעים אחרים. האם וולטייר היה תומך בזכותו "המקודשת" של אחמדינג'ד להטיף להשמדת ישראל? האם וולטייר היה תומך בדרשות המופתים האיסלאמיסטים לחיסול המערב? מובן שלא. ובאם כן, קרוב לוודאי שמגדירים היינו אותו כיום כחולה ורועה רוח במידה והיה עומד על הכרזתו זאת בנסיבות האלו.
גם אנשים כוולטייר יכולים לטעות ואכן כן קרה. מילים הורגות בזמננו, זוהי עובדה מוכחת וקשה לראות הכיצד וולטייר היה מגן על רוצחים ומילוליים ומעשיים בטענה כי זכות הביטוי עבורם גוברת על כל שיקול אחר. וולטייר צדק במובן האוניברסלי הפילוסופי אך ודאי כי אם היה נלחץ אל הקיר בדבר קווים אדומים הקיימים גם לזכות הביטוי היה מודה כי אכן קווים אדומים קיימים גם קיימים בקצוות האנושיים הקיצונים.
ודאי כי השימוש הציני ברוממות וולטייר אין לה דבר עם נושאנו כאן, זכות הדיבור הינה ותמיד היתה מוענקת מלמפרע לחברי הקה"ל ככל שיחפצו. מניעת המצעד בירושלים אינה סתימת פיות הקה"ל, החופשי להתבטא ככל שיחפץ בכל מדיה "ולהתגאות" ובכל מקום למעט ירושלים ולפיכך השימוש בשם וולטייר נועד לאחז עיניים.
טיעונו של גנור כי אין רע באב המחבק את בנו ומשכך מדוע נלין על יחצנות הקה"ל הינו טיעון פופוליסטי ומהווה עלבון לאינטיליגנציה. מעולם לא נטען נגד יחסי קרבה וחיבה מקובלים בין אנשים, נהפוך הוא. אנו טוענים נגד מעשי "כמעט משגל" ושאר מעשים מעוררי גועל, עקב פומביותם, על גבי פלטפורמות במצעדי הקה"ל אשר המרחק בין אב המחבק את בנו לבינם רחוק כרחוק המזרח מהמערב. גם כאן טיעונו זה נועד אך לאחז עיניים.
סביר להניח כי רוב הציבור בארץ היה תומך נחרצות יותר בזכויות הקה"ל במדה ולא היו נוקטים בגישה מתריסה ומעוררת גועל זו במצעדיהם.
מעניינות סיבותיו של גנור המזדעק להגנת נבחרי ציבורינו ומלין על תאורם במאמרי הראשון. נראה כי הקה"ל מקבל בדרך כלשהי יותר מליטרת הבשר שלו "מהנבחרים". ובכן הריני להגיש הזמנה פתוחה לכל, לבחירת שמות התואר הנכונים "לנבחרים". הכיצד נכנה אותם "כלנתרים" בבית נבחרינו? היצד נכנה אותם החולים אנושות "בתקינות פוליטית"? הכיצד נכנה את שתיקת הכבשים של פוליטרוקינו עם הכרזת מלחמת לבנון 2 (היציאה למלחמה היתה מוצדקת אך הדרך, הדרך)?
הכיצד נכנה את הידבקות נבחרינו לכיסאותיהם נגד רצונו המפורש של הציבור בארץ? הכיצד נכנה את חקירות המשטרה ועננת השחיתות הציבורית והאישית, המעידה על האש מאחורי מסך העשן, המרחפת מעל רבים מנבחרינו? הכיצד נכנה את בוזם והתעלמותם של נבחרינו מצרכי הציבור בארץ? הכיצד נכנה אותם נבחרים הרואים במשרתם עבודה ולא שליחות, קרדום לחפור בו ולא חזון? הכיצד נכנה ניבחרנו לאור התעלמותם ובוזם לדוח וינוגרד? הכיצד נכנה נבחרנו לאור הערות מבקר המדינה? הכיצד נכנה נבחרינו לאור הפקרת יישובי הנגב המערבי לאורך שנים להפגזות החמאס? הכיצד נכנה נבחרינו לאור הפקרתם והזילזול במפוני גוש קטיף וצפון השומרון? הכיצד נכנה נבחרינו לאור הפקרת ניצולי השואה בארץ? הכיצד נכנם לאור קישרי ניבחרינו עם ההון הגדול למען העשיה שאין לה סוף לביתם? הכיצד נכנם לאור קישריהם המושחתים עם המדיה? הכיצד נכנם לאור זלזולם ובוזם בחלשים והעניים בחברה?...
והתזמורת ממשיכה צעדתה עוד ועוד! אהה, נכון, הם דואגים לזכויות הקה"ל, נשמות טובוות שכמותם.
