בתיקי תלונה שעניינם עבירות מין מקיימת המשטרה, תדיר, עימות בין המתלוננת לחשוד. כך ממש נוהגת המשטרה, תדיר, בתיקים כגון דא שעניינם בין "בוזגלו" לאשתו או בו "ברקוביץ" לחברתו/גרושתו/פילגשו.
אלא שבפרשת ה"נשיא" קצב, לא טרחה כלל המשטרה החובבנית שלנו לקיים עימות בין קצב לבין המתלוננות.
מעתה אמור: לו נתקיים עימות שכזה, היינו יודעים היום כמעט את הכל. העימות היה מציף סתירות. העימות היה מחזק או מחליש גרסאות. או אז, ניתן היה ודאי לאמץ אחת מהגרסאות - תוצאי העימות.
אלא, שגם המשטרה החלמאית שלכם וגם הפרקליטות היהירה והמתנשאת [שאינה טועה לעולם...] שלכם, לא חשבו ולא טרחו לקיים את העימות הנחוץ בין קצב לבין כל המתלוננות.
היום, בראיה רטרוספקטיבית, ברור כמה חשוב היה לקיים עימות זה. מי שלא חשב על כך - חייב ליתן הסברים לציבור.
איך זה שלא אמנון אברמוביץ', לא גיא פלג ולא דנה וייס, שאלו את מזוז ב"פגוש את העיתונות" את השאלה המתבקשת: מזוז היקר, למה לא דרשת לקיים עימות? תסביר לנו כעת.
אז הנה - מקור המחדל. הכל שרלטני אצלנו.
