בשיחות קצרות שנהלתי עם מכרים שמתי לב לנקודה מהותית אחת: הגברים היו בעד עיסקת הטיעון, והנשים כועסות ומתלהמות טענו שמזוז פישל בגדול.
נראה לי שההבדל בין שתי התגובות, חושף בעצם את התהום הפעורה, בכלל, בין נשים וגברים. כל ההתנהלות, במקרה הזה, היתה התנהלות גברית. החוקרים הם גברים, עורכי הדין- גברים, הפרקליטות - רובה גברים.
יש לי תחושה שאילו נשים היו מנהלות את כל העסק, הן היו הולכות עם זה עד הסוף. נו אז מה אם היו סתירות בדברי המתלוננת? כמה מאיתנו לא אמרו פעם מתוך סערת נפש משהו אחד, ואחרי שבוע הוסיפו תיאורים נוספים? זה לא אומר שיש סתירות. זה רק מראה שאנחנו מתנהלות אחרת. זה הכל. מדברות מתוך רגש, מתלהבות, נסחפות, לא תמיד רציונאליות. בקיצור, כל מה שגברים לא אוהבים.
בכלל, כל הדרמה הזאת חשפה רבדים נוספים ביחסי גברים-נשים. אני בטוחה שלפחות גבר אחד או שניים שהם נשואים והיו בצד "החוקר" ניהלו מערכת יחסים ו/או פלירטטו עם נשים. אני בטוחה שבתת ההכרה של הגבר החוקר, הנתון הזה- שזה יכול לקרות גם לו- שאיזו בחורה תתפוצץ עליו ותלך ותספר לכו-לם, ניקר גם אצלו.
השבוע, למשל, קראתי בתדהמה, (באתר 'מחלקה ראשונה'), שלמיכאל חשין, שכיהן כשופט בבית המשפט העליון, נולדה בת מחוץ לנישואין ושהוא התכחש אליה לחלוטין. רק כשהיתה בת 20 נפגש איתה פגישה חטופה ומאולצת. אותו שופט, חשין, פסק פסיקות רבות בנושאי תביעת אבהות ומזונות וכיו"ב. תהרגו אותי, אבל אני לא מאמינה שאיש כזה יכול להיות לגמרי אובייקטיבי ונייטרלי בשיפוט שלו, כשזה נוגע לנושאים שכאלה.
אני מכירה לא מעט נשים שניהלו פרשיות עם גברים נשואים. כולן מצטטות אמירות די דומות שא' טוענת שקצב לחש לה: "שכבתי עם אשתי וחלמתי עלייך". והנה עוד כמה משפטים פופולרים: " אשתי לא מבינה אותי", "אשתי משעממת אותי", "אני לא סובל אותה", "אני לא נוגע בה". וראו זה פלא....כמה חודשים אחר כך נולד לו תינוק מ....אותה אחת שהוא לא נוגע בה.