גבאי הוא איש של קונפליקטים פנימיים. מצד אחד הוא קליל, מצחיקן ואוהב פרסום; ומצד שני לא אוהב לחשוף מחייו הפרטיים ומשיב על שאלות לאט ובזהירות. דוגמאות נוספת: כשחבריו מתקשרים אליו במהלך הראיון הוא מציע לי לדבר עמם, אבל לאחר השיחה הוא נלחץ ומבקש לדעת מה הם אמרו עליו; הוא אוהב כוח ונהנה להיות בעמדת חשיבות ("לקבל החלטה ואז לראות שכולם מבצעים אותה זה מדהים"), אבל באותו הזמן לא יוותר על תפקיד הילד הקונדסון מהשכונה ("לפעמים באמצע העבודה אני מכבה לעובדים במשרד את המחשבים, או מכריז על Happy Hour ומוציא בקבוק וודקה").
איך אתה בוחר את העובדים של איקאה? "ברוב המקרים אני בוחר את העובדים לא לפי המבחנים של איקאה - אני מסתכל על האופי, על מידת ההתאמה לחברה. כבר קרו מקרים שבחרתי אנשים שקיבלו ציונים נמוכים יותר ממועמדים אחרים, מכיוון שראיתי שהם מתאימים לנו. אפשר להקנות לאדם הרגלי עבודה אבל עובד אצלנו חייב להקרין שהארגון והפרט חשובים לו, שהוא בעל תודעת שירות, הנאה ושמחת חיים. יש תנאי אחד שהוא בל יעבור מבחינתי - אמינות. התנאי השני הוא פגיעה בחוקי הבית הקשורים לבטיחות. מי שעובר על הסעיפים האלה לא נשאר כאן".
גם החיים הפרטיים של גבאי מתערבבים עם המקצוע - הוא נשוי לאשת יחסי הציבור קרן קורנלדי ועבר לגור דלת ליד דלת עם גיל אונגר, שהיה המנכ"ל שלו באיקאה ועד לאחרונה גם שותף שלו בחברה: "אני ירושלמי שגר בתל אביב ועובד בנתניה ובראשון לציון", מגדיר את עצמו גבאי, המתגורר כיום בדירה מפוארת באזורי חן בתל אביב. "אבי נפטר מהתקף לב כשהייתי בן 20, הייתי הצעיר מבין חמישה אחים וזה האירוע העצוב בחיי", הוא ממשיך עוד לפני שהוא מחליט אם אנחנו מדברים לציטוט או לא. "זה שינה אצלי הרבה דברים. החיים נהפכו לפחות מובנים מאליהם וראיתי כמה מהר הם יכולים להסתיים. מסקנה נוספת הייתה שאני צריך לקחת אחריות מוחלטת על גורלי. אבי היה ועודנו דמות דומיננטית בחיים שלי".
גבאי גדל כילד בשכונת הקטמונים בירושלים, והוא מבהיר, "הבית שלי לא היה בית עני ולא זכור לי חסך או קיפוח. זאת הייתה שכונה מורכבת. גרנו שם מכיוון ששיכנו שם את הוריי אחרי עלייתם ארצה מעירק", הוא אומר, ומספר על אביו שהיה רואה חשבון ועל אמו שנשארה לטפל בילדים.
גולה, שמכיר את גבאי מגיל שש, מציג גרסה מעט שונה על החיים בשכונה: "גדלנו שנינו במקום שהיה סיכוי של 50% לא לצאת בו בסדר. שלומי היה ילד שובב ביותר, סקרן, שלא עושה חשבון לאף אחד ולא אוהב ללמוד. אבא שלו היה אומר לו שצריך ללמוד, אבל הוא אהב את החבר'ה. גם כשלמד מאוחר יותר בכפר הירוק, עיניינו אותו רק הרפתקאות וחוויות. הוא אפילו לא העתיק, זה לא עיניין אותו".
כבר בנעוריו, כשהיה שובב והרפתקן, התאפיין גבאי באותן התכונות שבולטות אצלו כיום. "הוא תמיד היה המנהיג, מניפולטור שניסה לסדר את העניינים של כולם, אבל בתחכום ובערמומיות נחמדה. הוא היה מקסים", מוסיף גולה. "נשים אהבו אותו, את השובבות שלו ואת המנהיגות הטבעית. הדברים באו לו בטבעיות. גם אני מנכ"ל (גולה מכהן כמנכ"ל חברת ההפצה דנאגיס, עד"מ) ועוד עם תואר שני והכשרה כמאמן אישי, אבל שלומי הוא זה שיצליח להביא את כל העיתונאים עד לראשון לציון. יש לו חוכמה טבעית שאין להרבה אנשים. הוא היה ה'טרבל מייקר' של הקטמונים, ועכשיו כולם מורידים בפניו את הכובע. אין ספק שיש גם אלמנט של מזל בחיים, אבל מזל לא יכול לשחק לאורך זמן. הוא מבין את השוק, יש לו יכולת קליטה מהירה, יכולת להעביר מסר. זה משהו מולד".
"כן, כל הדברים האלה נכונים", מגיב גבאי על אבחנות חברו, "אני מניח שכיום הייתי מאובחן כבעל הפרעת קשב קשה". ובאמת, קשה להתעלם מהתזזתיות של גבאי - הוא נכנס ויוצא מריכוז ללא הרף, עונה תכופות לטלפונים ואפילו מנהל שיחות עם מכרים שהוא פוגש במקרה בבית הקפה שבו אנחנו יושבים. גבאי לא מתנצל על חוסר הריכוז, אך מנסה לענות תוך מחשבה מעמיקה, גם כשהוא קופץ ממחשבה למחשבה. הוא מצליח להעניק לאנשים סביבו תחושה נינוחה, עם מידה של סחבקיות וכריזמה מובנית.
ואחרי כל אלה, אם מישהו עוד הטיל ספק באפשרות שגבאי ימשיך להצליח גם באיקאה גם בטווח הארוך - הרי שלפני שנה הוסרו הספקות. גבאי וחמשת השותפים הנוספים באיקאה - שלמה זהר, רון הדסי, גיל אונגר, אלישע כהן ודני ברוכמן - מכרו למתיו ברונפמן, בעל השליטה באיקאה ובבנק דיסקונט, את המניות שהחזיקו באיקאה (לכל אחד מהם היו 2.5%), לפי שווי חברה של 670 מיליון שקל. ברגע אחד נהפך גבאי ממנכ"ל מצליח גם למיליונר.
מה עמד מאחורי החלטת ברונפמן לקנות מכם ולהישאר הבעלים היחיד? "אני משער שברונפמן מאמין במותג ובכלכלה המקומית ורוצה לייצר סינרגיה להשקעותיו בישראל. כשיש בעלי מניות נוספים אתה צריך להביא אותם בחשבון, וכשאתה מחזיק ב-100% מהחברה אתה מקבל החלטות לבד".
מכרת את החברה מעט לפני פתיחת הסניף בראשון לציון, מה שהיה הופך את האחוזים שלך בחברה לכאלה ששווים הרבה יותר כסף. למה הסכמת למכור בעיתוי שבו הסכמת? "בכל עסקה אתה צריך להחליט מתי אתה עושה עסקה טובה. בזמנו הייתה חוסר בהירות בנוגע לפתיחת הסניף בראשון לציון והתהליך היה תקוע. ואז הגיעה הצעת רכישה שנראתה הוגנת וטובה - הסכמתי".
בשוק אומרים שברונפמן הכריח אתכם למכור את האחוזים שלכם. ובכל זאת, באחרונה החלטת להישאר באיקאה שלוש שנים נוספות. מוזר שבחרת להישאר בתור מנכ"ל. "אומרים? אז טועים מאוד. זה נעשה בהסכמה ואי-אפשר להכריח אף אחד למכור. עשיתי אקזיט יוצא מהכלל, ומימשתי את הנכס שהיה לי".
ביום שבו פורסמה הידיעה על מכירת האחוזים לברונפמן, במרס בשנה שעברה, מודה גבאי שהוא היה מעט מוטרד - אחרי הכל, רבים ממכריו כלל לא ידעו שיש לו אחוזים בחברה. את האחוזים האלה קיבל עם חמשת השותפים הנוספים כאות הוקרה מאיקאה העולמית לאחר שבמשך כמה חודשים, עד שרכש ברונפמן את השליטה באיקאה ב-2005 (75%), ניהלו את החברה לבדם.
"הדבר שהכי הטריד בפרסום היה האופן שבו החברים שלי למקום העבודה יקבלו את זה, לכן טרחתי לעדכן אותם רגע לפני. מלבד זה, קיבלתי המון טלפונים של מזל טוב. זה היה בעיקר מביך, לכן כיביתי את הטלפון למשך היום". את המכירה חגג בנסיעה לחו"ל עם חבר, שם צפו במשחק כדורגל.
דימיינת פעם שיהיה לך כל-כך הרבה כסף? "האם דימיינתי? כן. האם חשבתי? קיוויתי".
במה השתנו חייך מאז הזכייה? עשית משהו עם הכסף? "הדבר הכי טוב שיצא לי מה-17 מיליון שקל זה שאני ממשיך לעשות את מה שאני אוהב, אבל עם שקט כלכלי. מדובר בעיקר בתחושת ההקלה הגדולה על כך שעול הפרנסה היום-יומי הוסר מעלי ושיש רווחה כלכלית. אני יודע שזה מאפשר לי להעמיד למשפחה שלי אמצעים טובים יותר ואפשרויות רבות".
"ייעצתי לשלומי לא למכור את האחוזים שלו באיקאה כי לפעמים כשמקבלים הרבה כסף יוצאים משיווי משקל ומשתנים", אומר החבר שמוליק לוי. "אבל אני יכול להגיד חד-משמעית שהוא לא מבזבז יותר מבעבר ולא השתנה בכלום. במה הוא כן השתנה מלפני 22 שנה?", הוא שואל ועונה לעצמו, "הוא פחות ירושלמי. קיבל כמה תכונות צפונבוניות. אין ספק שהוא התעדן בכל הנוגע לאוכל ולבגדים, וגם סוג האנשים שסובב אותו השתנה".
שלומי, אומרים ש"השתכנזת". "בצעירותי הייתי דמות קבועה במשחקי בית"ר ירושלים ובמעגלים הקרובים לקבוצה. אבל הרבה לפני שהיו לי מניות באיקאה, החל תהליך הגמילה שלי מהכדורגל בישראל ומבית"ר ירושלים. מה אני אגיד, קצת גדלים וגם הרגלי האכילה משתנים. הירושלמים אומרים לי שאני מאוד תל אביבי והתל אביבים אומרים שאני מאוד ירושלמי. אני חושב שאני דמות קצת שונה בקרב מנהלים, יותר נגיש ועממי. אני מדבר בגובה העיניים ומתקשר ממקום של 'פאן' ויש לי פחות מניירות מאחרים".