בראיון לפנאי פלוס התוודה אבנר ברנהיימר, יוצר "עד החתונה" כי עבר אנליזה פסיכולוגית אינטנסיבית שעל תוצאותיה נרחיב בהמשך. אבל קודם כל, שאפו לפסיכולוג של ברנהיימר שהיה שותף לכך ש"שבוע סוף החדש" הוזז לשעה שבה רוב הילדים ישנים שנת ישרים ולא יכולים להיחשף לפיגוע רב הנפגעים הזה. זאת על-אף שיש לו אינטרס מובהק בהמשך קיומה, שכן היא צפויה להניב לו קליינטים חדשים לרוב.
אבל, לענייננו. באותו ראיון מתוודה ברנהיימר כי האנליזה חוללה שינוי משמעותי בחייו. בתור מי שהתאמן במשך שנים רבות ביצירת שיקוע בצורת הישבן שלו אצל ספת הפסיכולוג, אני יכול להזדהות עם כל מילה. ברנהיימר מספר כי בעקבות האנליזה השיל מעליו שכבות של ציניות, מגננות ורשעות תל אביבית ממארת. אני מאמין לו, והתוצאה ניכרת בפרק הראשון של העונה השנייה של "עד החתונה". הפרק היה מצוין והצליח לחמוק מתסמונת העונה השנייה שהפילה חלל סדרות רבות וטובות. במידה מסוימת היא הבת דודה היהודייה של "אחים ואחיות" האמריקנית. דרמה משפחתית אפקטיבית. ברם אולם, "עד החתונה" וגם הדרמה הטלוויזיונית הישראלית כבר יצאו מחיתוליהן, ואפשר להושיב אותן על הספה. אולי לא לאנליזה של ארבעה ימים בשבוע, אבל בהחלט לפסיכולוגיה בגרוש של ארבע מאות מילה.
בסך-הכל, רואים שברנהיימר ועינת ויצמן אוהבים את הדמויות שיצרו והם מכירים אותן היטב. הפליטות הפרוידיאניות מבצבצות באופן שבו הם ממצבים את הזרים בסדרה, את אלה שבאים לערער על הסדר הקיים. איכשהו, לאלוהים ולפסיכולוג של ברנהיימר הפתרונים, יצא שהזרים המאיימים על הסדר הגוש דני השאנן הם שתי מזרחיות ומתנחל אחד. רובי פורת שובל כבר איימה בעונה הראשונה לפרק את הזוגיות של שמיל בן ארי ומיקי קם. מירי בוהדנה היא זו שבסוף לקחה את הבחור, למרות שאיה, ואליה נגיע בהמשך, השליכה אותו משל היה גיליון של ישראל היום בתום נסיעה ברכבת. אל שתי הזרות האלה מצטרף בעונה הזאת זר חדש. והפעם, הוא גם מתנחל, גם איש קבע וגם גבר גבר. ברנהיימר סיפר שבעונה השנייה החליטו הוא וויצמן להתעלל בדמותה של איה, כפעולת תגמול על כל הנאחס שעשתה בעונה הראשונה, וכמיטב המסורת הסיפורית את הסוררת יכול לאלף רק אלפא גבר. תשאלו את שייקספיר. המאלף מגיע עם מדים מיוזעים, אם-16, מזמין פיצה עתירת שומני טראנס ושומו שמיים שותה משקאות מסוכרים עם צבעי מאכל. בעולמה של איה, הגברים שלא תוקעים לעצמם כדור בראש הם נחנחים, מיוסרים ומתלבטים כפייתיים. ואלה רק הסטרייטים. ההומואים, לפחות בינתיים, הם היחידים שיודעים איך לאהוב. אייל הוא שלילת התל אביביות בהתגלמותה, ויש לי תחושה קשה שלא משנה כמה מגשי פיצה הוא יביא עימו, הוא ואיה יהיו הזוג הטלוויזיוני הרזה ביותר מאז אלי מקביל והתינוק המרקד.
ואי-אפשר לסיים בלי כמה מילים על איה. מיס פאסיב אגרסיב 2010, נרקיסוס אמריטוס ומחרבת שמחות סדרתית. איכשהו, קשה לפתח סימפטיה לבחורה הזאת. לכאורה, צריך לחמול עליה. עם אבא חסר אונים, מגורים משותפים עם אמא במלאבס ותואר שאותו היא כנראה כבר לא תגמור לעולם, אין יותר מדי במה להתקנא. אבל אין מילה אחרת להגדיר אותה חוץ ממעצבנת. וזאת מחמאה. הדבר הכי גרוע ששחקנית יכולה לעשות, הוא לשעמם. וטל ליפשיץ לא משעממת לרגע.
