מהפך של ממש מתרחש בימים אלה בציריך שבשווייץ, שעד לאחרונה עטתה לבוש שמרני ומונוטוני מובהק, המאפיין את המדינה השלווה כל כך. העיר, שיותר מכל היתה מזוהה תמיד עם ה"באנהופשטראסה" - רחוב הפיננסים והקניות העולמי המפורסם - שוב אינה הולכת לישון עם התרנגולות בתום יום-מסחר מונוטוני.
את המהפך חוללה העיר העתיקה, שבין רחוב באנהוף לנהר הלימאט, החוצה את ציריך. את הטון למנגינה הזו חוללו, ללא ספק, התיירים הרבים, הגודשים אותה בכל עונות השנה. הם הם שהפכו את ציריך מעיר שווייצרית טיפוסית ורגועה לעיר קוסמפוליטית רועשת, שהחיים בה מתנהלים מסביב לשעון, 24 שעות ביממה.
התיירים המזדמנים אלה - רבים מהם צעירים, שלא כבעבר - נוטים להתרכז בה, ובה בלבד, כל אימת שהם שוהים בציריך, ולא בכדי: יש בה, מסתבר, כל מה שתייר מצוי נכסף אליו.
המהפך
ה"באנהופשטראסה", על חנויות הפאר שלו; נהר הלימאט המקסים; ובתי הכלבו הידועים, "ילמולי" ו"מיגרוס", הם היום "פאסה". אפילו "שפרינגלי" - בית הקפה המיתולוגי לעוגות, הסגור, לרגל שיפוצים, לתקופה ארוכה, שוב אינו מזיז לתיירים. אז נכון שגם התייר המצוי עדיין אינו פוסח עליהם ממש, אבל את עיקר ימיו ולילותיו בציריך הוא מבכר לבלות בסימטאותיו הצרות של הרובע הציורי והרומנטי העתיק, שגם הוא, מסתבר, אינו טומן ידו בצלחת: יש בו חנויות מובחרות, מעדניות, בוטיקים וצורפים, שאינם מביישים את ה"באנהוף" היוקרתי.
אבל, הרובע העתיק הוא, קודם כל, מדרחוב קוסמופיטי גדול-ממדים - כמעט עיר בפני עצמה, שיש בה הכל-בכל-מכל-כל: למן מלונות ציוריים, דרך בתי-קפה ומסעדות קולינריות, עם מיטב מעדני העולם, ועד למועדונים ובארים, עם "לייף-שואו" נועז וסרטים פורנוגרפיים, בהא הידיעה, ב"אזור הוורוד", שהמבורג וקופנהגן לא היו מתביישות בהם.
פוטה מאדרה
בעונת הקייץ עוטה העיר העתיקה לבוש חגיגי במיוחד: נערכים בה מצעדי-גאווה עולמיים, כמו גם מופעים יומיומיים של להקות מובחרות ושל אמני-רחוב מן השורה הראשונה, המרתקים אליהם את העוברים-ושבים, הצופים בהם מבתי הקפה והמסעדות הסמוכות. שמח וצוהל כאן בכל שעות היממה. הצעירים הרבים, הגודשים את סימטאות הרובע העתיק, נוהרים - איך לא - ל"פוטה מאדרה" - היכל הקודש של הלבוש הנועז ואביזרי המין של המילה האחרונה בשוק, ורוכשים בה אטרקציות שלא מן העולם הזה.
העיר העתיקה, שבעבר הלא-כל-כך-רחוק כיהנה כאחד ממוקדי הסמים המרכזיים של אירופה, שוב אינה כזו. המסוממים הורחקו והוגלו ממנה על-ידי פרנסי העיר, כמו גם הקבצנים, הצוענים והבריונים, שהטילו אימה על העוברים-ושבים. למרות חייו הסוערים מסביב לשעון - הרובע העתיק הוא אזור בטוח לחלוטין בכל שעות היממה והעוברים ושבים בו אינם נזקקים לסיוע משטרתי. וזו, מן הסתם, גם הסיבה ששוטר בל ייראה כאן.
הבילוי המועדף בעיר העתיקה הוא ביקור בפונדק פופולרי, שיש בו קורטוב של כנות עצמית והרבה מאוד קיטש תיירותי: עלמה לבושה "דירנדל" (החצאית של בנות האלפים) ושירת "יודל" מקורית מאפיינים כל פונדק כזה והתייר המצוי נהנה, גם אם הוא יודע שזהו קיטש של ממש.
גם בבתי המלון של הרובע העתיק נערכים, מדי יום, ערבי-פולקלור עליזים, עם הרבה שירה בציבור ונשיפות בקרנות-יער, שאורכן מגיע עד לשני מטרים. הצרה היא רק שבעונת התיירות הבוערת של הקייץ כמעט שאין מקום לאורח המבקש להיכנס ורק ללגום משהו לרווייה, בעוד שארוחה עלולה להיות יקרה למדי וכדאי, בכל מקרה, להזמין מקום מראש. במיוחד אם אתה נכנע לשידוליו של המלצר ומזמין את ה"ספסיאליטה-דה-לה-מאזון" : פונדי בורג'יון - המאכל הלאומי המסורתי של שווייץ.
