"מיד לאחר הפסקת הצהריים ועם שובו של ההרכב לדיונים, התייחסה השופטת ביניש לסוגיית כתב האישום. היא ציינה כי נראה שכתב האישום שהוגש נגד המשנה לראש הממשלה, חיים רמון, היה חמור מזה שהוגש נגד הנשיא לשעבר, משה קצב. היא הוסיפה כי המעשים המתוארים בכתב האישום נגד קצב אינם נחשבים כעבירת מין. דבריה כוונו לתיאור, לפיו ליטף קצב את רגלה של אחת העובדות הכפופות לו. ביניש אמרה כי מדובר בעוולה אזרחית ולא בעבירת מין." כך מתאר כתב Nfc את אשר התרחש באולם.
טרחתי ובדקתי את כתב האישום נגד חיים, ואת טיוטת כתב האישום (פרי הסדר הטיעון) נגד משה, ונראה שתהום עמוקה פעורה ביניהם.
כתב האישום נגד משה הוגש על-פי סעיפים 348 (א) ו-345 א (4) לחוק העונשין העוסק במעשה מגונה אשר קלונו נישא למרחקים ואשר מחבר את המעשה עם בעילה תוך ניצול חוסר יכולתה של המותקפת להתנגד, ואילו כתב האישום נגד חיים מתייחס לסעיף 348 (ג) לחוק העונשין המתייחס אף הוא למעשה מגונה אשר קלונו נישא למרחקים, אך אין לו שום קשר לסעיפי 345, סעיפי הבעילה.
כתב האישום נגד משה אינו מאשימו בבעילה ממש, אך הוא מקשר את העבירות שבהן הודה לעבירת הבעילה "בשינויים המחויבים" (כך כתוב בחוק).
מילא הציבור לא בקיא בסעיפי חוק העונשין, אך משופטי בית המשפט העליון היינו מצפים שיכירו טוב יותר את הסעיפים השונים בהם מואשמים נאשמים, ולפחות יביטו על העונש המרבי הצפוי, 3 שנים, בעבירות מסוג עוון בהן הורשע חיים ו-8 שנים בעבירות מסוג פשע שבהן הודה משה.
חשוב להכיר סעיף נוסף בחוק העונשין, סעיף העונש המזערי על עבירות מין, סעיף 355:
א) הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 345, 348(א), (ב) או (ג1), או 351(א), (ב) או (ג)(1) או (2), לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו.
ב) עונש מאסר לפי סעיף קטן (א) לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על-תנאי.
כואב לי מאוד הסדר הטיעון השלילי שנחתם עם משה, טעות רבתי טעה היועץ המשפטי לממשלה במונעו את זכות טיעון מלאה ונרחבת מהקורבנות, טרם נחתם ההסכם, אך משנחתם, לא הבג"צ יתקנו, אלא השופטים שישבו בתיק, אשר יעיינו בהסדר לא יוכלו לשנות כלום מסעיפי האישום, אך הם ודאי יכולים שלא לקבל את העונש שהוסכם ולשלוח את משה לכלא לשנים ממושכות - כראוי לו לפחות על-פי הודאתו, בעבירה מסוג פשע - אשר רק פסע קטן ממנה לאונס של ממש.
עם כל ההבנה לעמדת המתלוננות, ולחוסר האונים אליו הן הוטלו כתוצאה מהחלטת רשויות החוק, אין בדיונים הנוכחים בבג"צ אלא להביא לעוד שחיקה במעמדן ובאמינותן, באשר היועץ המשפטי ייאלץ לחשוף עוד ועוד סדקים בעדויות על-מנת להצדיק את החלטתו, וכאשר הקטגור רוצה למצוא סדקים בעדיו, הוא ודאי יכול למצוא אותם בקלות.
עוד לא מאוחר. אין לתיק הזה מקום בבג"צ, אין לו סיכוי בבג"צ - הציבור בישראל חייב לשים מבטחו בשופטי ההרכב אשר ידונו את משה, ואשר ישליכו אותו לבית האסורים לשנים רבות, על-פי הודאתו בעבירה מסוג פשע, או לחילופין ניתן לבטוח בראש הממשלה, שימנה את משה לסגן שני לראש הממשלה, או לפחות לשר לענייני התפוצות, ירושלים וטוהר המידות.
חיים ומשה, אור לגויים וחושך ליהודים, ואם היה שמץ של ספק בעניין העונש לו ראוי היה חיים, הרי שאין כל ספק בנוגע לעונש לו ראוי משה.
