בימים טרופים ואפלים אלו בהם אנו מתבשרים אודות כשלונותיו המהדהדים של זה היושב בכיסא ראש הממשלה וחבר מרעיו, אשר הוגדרו כ"ליקויי מאורות" על-ידי מבקר מדינה אמיץ ונחוש. זכינו למעט נחת גם כן בהצבעת הכנסת התומכת במכירת אדמות הקק"ל ליהודים בלבד. על פניו נראית הצבעה זו כגזענית, ולא היא. כל החלטה הבאה לשמר את הקיום של המיעוט, ועם ישראל הוא המיעוט הנאבק על מקומו וקיומו במרחב המזרח התיכון, הינה מוצדקת אם גם חובקת בתוכה מתחושת חוסר הנוחות. החלטה זו היא בבחינת "ההכרח לא יגונה".
אכן לבסוף, ישראל חושפת את כוונותיה האמיתיות והללו הם מלחמה חסרת פשרות על קיומה. תעיד על כך התבטאותו של ח"כ טאהא כי "זהו חוק גזעני שמכשיר את שוד הקרקעות הגדול של שנת 1948". ראשית, לא היה שוד קרקעות אלא מלחמת קיום לעצמאותו של הקומץ היהודי בארץ ישראל ומה לעשות, "סליחה שניצחנו". בנוסף, התבטאות זו מביאה לאור את כוונותיהם האמיתיות של ערביי ישראל דהיינו: כיבוש זוחל של ארץ ישראל תוך השבתה ההדרגתית לחיק
"האומה הערבית" תוך אי הכרה בהיותנו מדינה יהודית, תוך ניצול הדמוקרטיה הישראלית הפייסנית כלפי המגזר הערבי.
טיעוני "הגזענות" המובאים נגד החוק הינם אך ורק כסות לכוונות אומריהם להפוך את מדינת ישראל למדינת "כל אזרחיה" ביטוי זה מהווה כסות נוספת לכוונות אומריהם להפיכת מדינת ישראל למדינה פלשתינית שניה ומדינה ערבית נוספת, ה-23 במספר. זכות הקיום של האומה במצבה הגאופוליטי של מדינת ישראל גובר על שאיפות פוליטיות של קבוצות אלו ואחרות בתוכה. מכאן גם טעות פסיקתו של בית המשפט העליון ב"חוק קעדן". בית המשפט זה שם את הזכות הדמוקרטית לפני זכות הקיום תוך ראיה צרה ומוגבלת של תנאי קיומנו כאן וביטול ההקש הכללי ומשכך הפר, תוך שיקול דעת שנוי במחלוקת את עיקרון המידתיות המהווה יסוד מוסד בשפיטה, תוך הפיכתו לחוכא ואיטלולא. בפסיקתו זו ביטא בית המשפט את נטיותיהם האישיות של חבריו והתעלם, נראה כי ביודעין, מעקרונות הצדק הטבעי הנוגע לעתידו וקיומו של העם היהודי בכללו במרחב האיסלאמי הנתון.
בהתנגדותם לחוק קרקעות הקרן הקיימת המוצע מבטאים חברי הכנסת הערביים ועוזריהם מהשמאל הקיצוני אנרכיסטי לא רק שאיפות השתלטות הערביות על שטחים מיושבים בזכות אשר ניקנתה לפני אלפי שנים וכן בזמנים מודרניים על-ידי יהודים אלא גם את הציווי הדתי האיסלאמיסטי (להבדיל מהאיסלאמי) להשתלטות על כל רכוש וחיים של "הכופרים", אותם שאינם "בני הערבים" ושאינם דוברים את השפה הערבית, כדוגמת אותם מעשים העולים בקנה אחד עם הנעשה על ידם כיום לכל אורכה ורוחבה של התרבות המערבית ומדינותיה. בהתנגדותם לחוק המוצע, משלבים חברי הכנסת את שני האלמנטים הללו ובכך מבטאים הם את התנגדותם אף ביתר נחרצות. להזכירכם, אנו מאוימים בקיומנו משום היותנו יהודים בעוד שערביי ישראל אינם מאויימים בקיומם עקב היותם ערבים ומשום כך מיהו הגזען כאן?
יושב זה הלונדוני מהצמד במרקע ובשטחיות פופוליסטית ריקנית ומתלהמת משוונו למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה בעודו מתעלם, ואיך לא לשיטתו, מהעובדה כי אפליית השחורים בדרום אפריקה אין לה שמץ של זהות עם מצבם של ערביי ישראל וכן כי מצבה הקיומי של ישראל אין לו ולו שמץ של דימיון לאותה מדינת קצה דרומית. ומכאן, מהו ההבדל בינו לבין מעשי בישארה למשל? זה גם זה עוזרים לאויבינו בטופלם שקרים אודותינו. בטוחני כי הלונדוני הזה, בעודו נמנע מגלוי נאות אודות נטיותיו הקצוניות, מזלזל בזכרוננו בדבר השתלחותו המילולית האלימה מלפני כשבועים באותו מנהל מכללה דתי אשר העז לאמר כי ישראל היא יהודית ואחר כך דמוקרטית. אותו הלונדוני קפץ אז כנשוך נחש בהתריסו כי ישראל הינה מדינת כל אזרחיה ואינה יהודית בלבד. ומאחד כזה,
"האובייקטיבי להלל" נישמע הטפות מוסר צדקניות, אנטי ישראליות ומוטות אג'נדה שמאלנית קיצונית? נו באמת. ניראה היה כי בן זוגו המרקעי של הלונדוני לא רווה היה נחת מתעלולי שותפו המתלהם והינו מתגלה כאי של שפיות בין הצמד וזאת יאמר לזכותו.
מטריד יותר הוא מנהגו של השמאל הקיצוני הישראלי להעמיד פני תם בעודו מגלגל עיניו לאדמה, השמים הרי יסמיקו מבושה.
בשנים האחרונות התבשרנו חדשות לבקרים אודות ניסיונות גורמים יהודים שונים לקנות בכסף מלא מבנים ושטחים בירושלים המזרחית. את סערת הרוחות התקשורתית המגנה רכישות אלו אשר חלקן המכריע חוקיות למהדרין ניתן היה לשמוע סביב כדור ארצנו. הכיצד מעיזים יהודים לקנות אדמה ערבית, גזלנים שכמותם ועוד בכסף מלא, שודדים שכמותם. והנה התהפכו היוצרות וערבים מבקשים לקנות אדמה יהודית. השומע התמים ודאי יאמר כי גזרה שווה היא, ולא היא. חניכי היפוקרטס, המתיוונים הישראלים לא יבזבזו זמן ופורשים שטיח אדום הם לפני הקונים הערבים, הרי כידוע צחנתו של הכסף היהודי עולה השמימה בעוד הכסף הערבי ריחו עדנים. ואנו הצופים במחזה האבסורד המתגלגל לעיננו מתבקשים להאמין כי הסתירה הלוגית הברורה לעין כל אינה ברורה לשמלנינו החביבים אשר טוב אינם יוצאים מקלחת זו. האם שמענו ולו מלת גנאי אחת מתקשורתנו הצדקנית בנוגע לעונש המוות המושת על כל פלשתיני אשר יעז למכור אדמה ליהודי? חבל על המאמץ, הדממה התקשורתית-הפחדנית בנושא זה היתה מחרישת אזנים. ולמרות כל זאת ממשיכים מגלגלי העינים ביננו, ממשיכי דרכו של זימרי התנכי בתירגול שרירי עיניהם לשמים.
עלינו לחדול מלהתנצל על עובדת קיומנו כאן, בעשותנו זאת אנו ניראים נילעגים, רופסים ואובדי עצות בעיני ידידינו כבעיני אויבים. עלינו לצעוק, לטעון, להסביר ולפעול בנחישות כיאה לבעלי האדמה החוקיים, בשורה התחתונה, זה נכון עובדתית כשם שזה נכון הסברתית. יהודי העולם תרמו מכספם לקרן-הקיימת בעבור האמונה והרעיון כי אדמה זו שייכת בדין לעם היהודי ומשום כך, משום היותנו אך נאמנים בעבור האדמה הזאת בשם העם היהודי, אנו מנועים מלהפר צוואתם ורצונם המפורש לדורותיהם ולתת אדמות אלו לערבים.
הארץ הזאת היתה תוהו ובוהו ושיממת פרא לפני בוא היהודים. ערבים הידירו רגליהם ממנה מפאת שיממונה, פראותה והמחלות אשר אדמה זו הפיצה. אנו היהודים היפרחנו את השממה אשר ניקנתה בכספי תורמים יהודים, לא הערבים. וכעת רוצים אלו האמונים על גזל רכושו של האחר לגזול את שיצרנו כאן בתמורה מינימלית או ללא תמורה כלל בעוד חלקים הזוהים בתוכנו בעודם מחוללים לאלילי הבעל הקרוי בימינו דת "השלום ואחוות העמים" אינם רואים כל בעיה בוויתור רחב לב על רכוש שאינו שלהם בלבדית אלא רכושו של העם היהודי כולו.
נראה כי בלהט הארועים שכחנו כי ארץ ישראל הינה פיקדון בידי העם היושב בציון אשר הוא אך ראש החץ מטעם כל עם ישראל לדורותיו, תיקוותיו ומאווייו. שכחנו כי עמנו שילם תוך קידוש השם בחיי מיליונים רבים לאורך אלפי שנים רק על-מנת כי יוכל יום אחד לחזור לאדמה זו אשר הינה בדין אדמתו היחידה בחלד. ואנו בחוסר רגישותנו, בזילזולנו במורשתנו, בזילזולנו בזכרם של יהודים נירצחים כה רבים מוותרים כה בקלות על הפיקדון היקר אשר הופקד בידינו. האם איבדנו את דעתנו? כשומרי הפיקדון היקר של העם היהודי, חבים אנו חוב מוסרי אדיר לעם ישראל לדורותיו אלו שהיו, אלו שניספו והדורות שיבואו אחרינו, לשמור מכל משמר על הנכס היקר ביותר לעם היהודי, הוא ארץ ישראל.
