בשלב הזה אולמרט חזר למאמץ שלו, לפחות כפי שזה עולה מהפרוטוקול, להעביר את העסקה עבור שמעון ואמר: "התביעות ליכין חק"ל הן חובקות עולם, ולפי הטענות של יכין חק"ל, מגיע להם להאריך את החוזים ב-49 או ב-99 שנים". אפרתי חיזק את דבריו וטען כי מדובר ב"זכות ייזום".
בשלב זה החל עימות בין אולמרט לבין הדובר הלא מזוהה בפרוטוקול. אותו דובר קטע את אולמרט מספר פעמים עד ששר התמ"ת דאז יצא משלוותו: "עם כל הכבוד אפשר לא להפריע לי?", פנה לנוכחים והוסיף: "רבותי, זה מה שאנחנו חושבים שהגון ונכון לתת על-פי הזכויות שנצברו להם, בניגוד לרצונם. נקודה. עכשיו אני לא מנהל סוג כזה של דיונים שבא ואומר לגורם כלשהו 'שמע, או שאתה תיכנס לאולטימטום שאני נותן לך ותוותר על זכותך לתבוע אם אתה חושב שנגרם לך עוול... או שאני לא עושה איתך'".
בהמשך מוסיף אולמרט: "יש להם הסכמים, יש להם זכויות שנצברו. אנחנו חושבים שמה שהם דורשים לא מגיע להם, אנחנו חושבים שמה שאנחנו יכולים לתת כן מגיע להם. זה הכל". ושוב כמו במקרה של תעשיות מלח דוחק אולמרט בנוכחים לאשר את ההסכם: "אני מציע לאשר את זה, רבותי. אגב, אני רוצה להגיד לכם שמה שאנחנו מציעים להם זה משהו שהוא בפער אדיר ממה שהם דורשים - שלא יהיה ספק בעניין".
שלמה בן אליהו מקק"ל מתנגד לכך ואומר: "אנחנו לא מסכימים בשלב הזה". לקט מתערב גם הוא ואומר: "...בפרשת כורדאני קודם כל עשקו את הבעלים בזה שהוציאו הוצאות מוגזמות בשמים ומחייבים אותם. עכשיו אפילו לא מוכנים לתת להם פריסה הוגנת - אבל ליכין חק"ל אנחנו ניתן, ככה. אז אני רוצה קריטריונים מתי פורסים, מתי נותנים, למי נותנים, כמה נותנים ולפי מה זה מתנהל. אני היום לא יכול להצביע בעד העסקה של יכין חק"ל, אני נורא מצטער, בצורה הזאת שזה מוגש".
אולמרט אומר בתגובה: "אני רוצה לומר לכם רבותי, אני לא אוסיף כי לפי דעתי ממילא זה יילך להליכים משפטיים. המינהל אינו בא לחלוטין נקי בפרשה הזו, זה יותר מסובך מזה".
הפעם אפרתי, מנהל המינהל, לא מסכים איתו ואומר: "זה לא נכון, זה לא המינהל, זו הממשלה, זו הסוכנות היהודית שמכרה את העסקה, זו הרי הסוכנות היהודית מכרה. המינהל מכר?" לקט אמר: "שתהיה ועדת חקירה... יקבעו מי אלו האשמים ויתבעו אותם. אני נסער, אדוני השר..."
אולמרט הבין כנראה את הסערה, ואמר: "בסדר - אני כבר רואה, רבותיי, סליחה, היו פה כל מיני דברים שמעוררים שאלות כבדות על דרך התנהלותו של המינהל... ישבנו בישיבות וראינו מה נאמר על-ידי מנהלי המינהל, לא אתה - הקודמים, ומה הובטח, ומה לא הובטח, ואיזה שאלות זה מעורר ואיזה בעיות זה מעורר. כל הנושאים האלה עמדו לפני היועץ המשפטי לממשלה והיועץ המשפטי לממשלה בסופו של דבר הגדיר מה לא והגדיר מה כן".
בשלב הזה אולמרט תומך פעם נוספת ב
סמי שמעון ובחברה שלו, יכין חק"ל: ..."אני חושב שאנחנו גם נעשה טוב למינהל במסגרת אותו שיקול דעת שניתן לנו בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה. אני יכול להרשות לעצמי גם להיות נסער, אין לי שום בעיה, אני רק אומר לך שאם הייתי פורש לפניך את התמונה שנפרשה על מה המינהל עשה - ואנחנו מדברים בכל זאת בחברה שהשפיעה בארץ, שבנתה בארץ, אז אני לא מתרשם מכל הקריאות, יללות הזעקה והשבר שהולכות מהצד השני לדרישות בלתי אפשריות.
לקט מאבד את סבלנותו: "אהוד, אני מוכן, בוא נחליט עכשיו"... אולמרט קוטע אותו: "סליחה אני לא מנהל הסכמי פשרה". לקט משיב לו: "אני מוכן לקבל את הצעתך אם יהיה רק סעיף אחד שהמועצה מקימה ועדה - שהוועדה הזו תברר את כל העניין, ואת כל הנהלים שהיו קשורים, ותקבע גם את דעתה על מידת האחריות של אלה במינהל..."
בהמשך אומר אולמרט: "...על ועדת הביקורת של המועצה לבדוק את התגלגלות פרשת יכין חק"ל מראשיתה ועד תומה ולהציג בפניה המלצות, או.קי?" (עד היום הנושא לא הובא בפני כל ועדה - ש.ש).
בשלב הזה אולמרט עובר מיד להצבעה שמאשרת את הארכת החוזים עם יכין חק"ל: "רבותי, מי בעד ההצעה ירים את ידו, כולל הסעיף שיחיאל ביקש להוסיף? מי נגד? שניים. מי נמנע? אין. אוקי, אז ברוב קולות ההצעה אושרה".
