גברים בפוטנציה ח"כים באימפוטנציה

בהודעה שפרסמה לפני כמה שבועות עמותת "כן לזקן" לקידום זכויות הזקנים נכתב בין השאר: "נדהמנו על הוויתור הגורף של מפלגת הגמלאים על כל דרישותיהם שהושגו בזמנו בהסכמים הקואליציוניים". הוויתור המשמעותי ביותר שעליו מצביעה העמותה, הוא על עידכון קצבת הזקנה. לפי חוק הביטוח הלאומי, קצבת הזקנה שווה 16% מהשכר הממוצע במשק. אבל כיום היא נמוכה מ-5% מהשכר הממוצע בשל קיצוץ של 4% שבוצע בה לפני שלוש שנים. רוב הקיצוץ לא הוחזר לזכאי הקצבה, על אף הבטחותיהן של מפלגות הגמלאים והעבודה. גם לא הושבה הצמדתה של הקצבה לשכר הממוצע, והיא צמודה עתה למדד, כך ששחיקת ערכה נמשכת. בהודעה נאמר עוד: "אם מפלגת הגמלאים לא תשכיל לפעול עכשיו זו תהיה בכייה לדורות. שוב לא תקבל 'גיל' תמיכה כה גדולה מהציבור הרחב, הזקנים ימשיכו לבקר בבתי תמחוי ויצטרכו להתלבט אם לסבול מכאבים, מקור או מרעב". יו"ר העמותה נתן לבון, חזר על כך אתמול במכתב למערכת הארץ. עד כאן על הבטחות הגמלאים שלא מומשו, ואין צורך להוסיף לגבי ה"קבלות" שיש למפלגה זאת. אין כאלה. אומנם בכל הקשור לעסקנות הם הוכיחו ויטאליות רבה החל באיום הגרעיני האירני וכלה בבחירת נשיא המדינה, ובכל הקשור לנושאים אחרים - גם ויריליות. אך בשביל אלה לא צריך מפלגת גמלאים. צריך ויאגרה. גם העובדה שהתיק של הגמלאים הוצא ממשרד ראש הממשלה והוא יהיה משרד בפני עצמו בראשותו של השר רפי איתן, אינה מעלה ואינה מורידה. סבתי הייתה רגילה לומר על מציאות כזאת: "די מיילך אביון'ס גיטער"- הבוסתנים של מלך אביון. והיה אם בכל זאת תתוקן השחיקה הגדולה בקצבת הגמלאים, התיקון יבוא הודות לעופר עיני, יו"ר ההסתדרות אשר הכניס בחבילת השביתה האחרונה את קצבת הגמלאים ולא בשל מאמצי סיעת הגמלאים. אך בינתיים גם כאן אין בשורות, כשם שאין ישועות ונחמות בתמיכה בניצולי השואה הקשישים וחסרי כל. ומילה על התככים הפנימיים במפלגה זאת - וגם הפורטרט של "דוריאן גריי" שחוק. מכאן מתבקשת מסקנה, מצערת ככול שתהיה, אך מציאותית. שהרי אין כמעט אח ומשל למפלגות של גמלאים בארצות דמוקרטיות. לעומת זאת יש להם שדולות חזקות מכיוון שהם כוח הצבעה הולך וגדל ולכן מתחשבים בהם. לדוגמה השדולה האמריקנית AARP ראשי תיבות של American Association of -Retired Persons –" האגודה האמריקנית לגמלאים". זאת עמותה ללא כוונות רווח שבה חברים כיום 35 מיליון נשים וגברים מגיל 50 ומעלה, והיא אחת השדולות החזקות ביותר בוושינגטון. שדולות דומות קיימות ברוב מדינות המערב והן מנתבות את הלחץ והאנרגיה לפוליטיקאים. ההבדל הוא ששם כל בוחר מכיר את הנציג שלו. כאן השיטה היא אֵם כל חטאת. המטאור של מפלגת הקשישים לא דעך. הוא פשוט לא הופיע. למפלגת הגמלאים אין מקום. עד כה הם אפיזודה, כנראה חולפת, אלא אם כן הם יהיו חלק ממפלגה חברתית צרופה, שטרם קמה בישראל.

מדברי השר רפי איתן בישיבה מס 128 בכנסת ב-12.6.07: "לקחנו על עצמנו אנחנו, מפלגת הגמלאים, סיעת הגמלאים בכנסת, שורה של משימות שאנו עושים אותן לא לבד. .....הראשונה, טיפול בהתעללות המערכתית. היום הייתי בישיבה בוועדת הרווחה ושם פרופסור מאוניברסיטת חיפה הגדיר את זה בצורה הזאת: התעללות מערכתית. למה אנחנו קוראים התעללות מערכתית? אנחנו קוראים לזה שזקן שמטלפן לביטוח לאומי, לא יכול להשיג את מבוקשו. זקן שצריך איזה שהוא טיפול שקשור ב-2,3 משרדים, לעתים אובד עצות. הוא צריך להתרוצץ מעיר אחת לשנייה, מפקיד אחד לשני והנושא, בסופו של יום, הופך להתעללות. אנחנו מכשירים אחיות, בונים מערכות של סיוע משפטי לקשיש. אנחנו מנסים, על-ידי תקציבים, להגדיל את מערך העובדים הסוציאליים במשרד הרווחה. היום במשרד הרווחה יש עובד או עובדת סוציאלית על כל 600 תיקים וזה יותר מדי. זה בלתי אפשרי. אנחנו רוצים להגדיל את מספר העובדים לפחות פי 3. אנחנו מארגנים "קווים חמים" של פניה וטיפול בזמן אמיתי.... יש לנו במגירה שורה ארוכה של חוקים נוספים ואני מקווה, שתוך השבועות הקרובים נביא את כולם לידי סיום. לסיכום, תמיד אני מצטט מתוך הספרים העתיקים שיש לי בבית. במאה ה-15 כתב ליאון בטיסטה אלברטי. הוא כתב ספר בשם "ספר המשפחה". ב"ספר המשפחה" הוא כותב, "לאמתו של דבר עונת החורף לא נוהגת בנו, הגמלאים, הזקנים, כפי שהיא נוהגת בעצים, שהרי החורף מקל על העצים, משיר מעליהם את עליהם ומערטל אותם. אבל עלינו, הזקנים, מעמיס החורף מסע לעייפה ועוטה אותנו בצללים וכאב". אנחנו, הקשישים, נמצאים בחורף של ימינו ואנחנו זקוקים לחימום גם מתוך עצמנו וגם מאחרים. תודה". נאום השר רפי איתן. אם כל כך טוב, וכל כך פואטי מדוע כול כך רע וכל כך פרוזאי?