רצה הגורל וב-31 השנים בהן אני מסתובבת על כדור הארץ, טרם הגעתי לניו-יורק. במהלך השנים נרשמו אי אלו 'כמעטים' שקירבו אותי מעט אל היעד, אך תמיד ברגע האחרון צץ לו מכשול כזה או אחר שניצב לו עיקש ביני ובין התפוח הגדול, ממש כאילו מישהו שם למעלה רצה לשמור לי אותה בלתי מושגת עד להודעה חדשה. בחודש האחרון אני מרגישה שאולי הפעם היא מתקרבת באמת, ניו-יורק. אומרים שאם משפריצים על מי שלידך, בסוף המים יגיעו גם אליך. בוקר אחד הגעתי כהרגלי למשרד וגיליתי לתדהמתי שחוץ ממני, כל שלושת אנשי המחלקה טסים להם במהלך החודש הקרוב לניו-יורק.
חיובית מתמיד החלטתי שמדובר בסימן מעורר תקווה, שהרי אם כולם סביבי טסים לאותו יעד - גם תורי קרב. כששמעתי שיש טרנד לוהט של מסעדות כשרות בניו-יורק - ולא ליהודים בלבד - הבנתי שאין זמן טוב מזה (בו כולם בניו-יורק ואת בתל אביב), כדי לבדוק אם עניין הכשרות עובד הלכה למעשה גם בגבולות ארצנו הקדושה.
את 'Uno', העונה על השילוש הקדוש איטלקית-כשרה-ניו-יורקית, פתח השף ניצן רז יחד עם קבוצת משקיעים ממש לא מזמן, אחרי שחזר עטור ניסיון מניו-יורק, כמובן. אני מגיעה אליה בשעת ערב מאוחרת אפופה באדי כרך תל אביביים, מטפסת על מדרגות אבן המגביהות אותה מעל צומת הרחובות האימתנית שאול המלך-ויצמן. מרחוק אני מזהה את בן זוגי לארוחה ולחיים. בינתיים אני עורכת תצפית עצמאית על הנעשה ברחובות הסמוכים, מביטה איך תל אביב הולכת וקטנה מול עיניי על כל אנשי עסקיה הממולחים ומוכרותיה הדוחפות.
בכניסה אנו נתקלים בעת ובעונה אחת בשני גורמים: צבעוניות עזה ששורה בחלל המסעדה הפנימי ויוצא הדופן של המסעדה, ובחיוך מתוק וגדול של המארחת. התאורה ב-'Uno' עמומה והאווירה סחבקית ונטולת פוזה ודיסטנס לחלוטין. לרגע נראה שכולם כאן מכירים את כולם באיזו אחדות גורל קוסמית שיתופית. מבעד לקיר הזכוכית המעוגל אנו מביטים בלהקת ג'אז עלומה שמפזרת צלילים רכים על הרחבה החיצונית, אולם רק כשמלכסנים מבטנו לנוף הנשקף מצידה הימני של הזכוכית, אנו מבינים את גודלה של סופר הפוזיציה בה אנו ישובים: שלושת מגדלי עזריאלי מעולם לא נראו חדים וברורים יותר.
בזמן שאנו מפנימים את הנוף האורבני, הדמיון שלי נודד לשני מגדלים אחרים שלעולם כבר לא אזכה לראות, אך שני יינות צוננים המונחים על שולחננו מחזירים אותי לפוקוס. יקב 'הרי גליל' חוגג עשור להיווסדו עם אירועי 'בריזה גלילית', בהם מובאת רוח הגליל ואישיות היקב לאזורים שונים בארץ בעזרת שלוש חוויות שונות: תפריט בריזה גלילית ייחודי במבחר מסעדות ברחבי ישראל, המשלב מנות שף עם יינות יקב הרי גליל במחירים מיוחדים; 'אירועי בריזה' במסעדות עם תפריטי בריזה גלילית ומופעים מוזיקליים; והצעת יין של יקב 'הרי גליל' כיין החודש במבחר מסעדות.
פרט לאירועים במסעדות, אירועי בריזה גלילית מציעים גם 'טעימות בריזה' - טעימות יין מקצועיות בחנויות יין נבחרות - וכן טעימות חגיגיות בחנויות יין המשלבות בר יינות, מבחר גבינות, מוזיקה והסברים על היינות השונים. האירוע הגדול של 'בריזה גלילית' ייערך ביום ה', ה-20 במאי, ביקב הרי גליל עצמו, עם 'רוקדים הרי גליל' - חגיג משכרת וסוחפת הכוללת מופעי מחול, מפגשי תנועה, סדנאות יין, יריד גלילי והרבה יין טוב, הכל על-רקע נופי הגליל הפסטורליים.
כאמור, ביקב הרי גליל החליטו להביא למרכז הארץ משב רוח רענן של איכות גלילית אמיתית. יחד עם מסעדת 'Uno' הם מציעים ארוחה ב-89 שקל לסועד, הכוללת כוס יין לבן של 'הרי גליל סוביניון בלאן', וגם אדום - 'הרי גליל שיראז קברנה'. אהובי חובב היינות הלבנים בוחר בלבן החמצמץ יותר, ואילו אני נכבשת בקסמיו של השיראז קברנה החושני. די מהר אנו מכתירים את האדום אדום הזה ככוכב הערב.
התפריט של 'Uno' מציע סוגים שונים של דגים, כולל קרודו (דגים נאים) ופסטות הנעשות במקום. הדיל המשותף עם יקב הרי גליל מציע שתי מנות ראשונות לבחירה מתוך שלוש, ואנו בוחרים בקריספי אנשובי, המונחים לפנינו בסלסת עגבניות, צבעוניים ומשגעים מתמיד. מדובר במנה טעימה עד מאוד שכיף לפתוח איתה את התיאבון. לעומתה, הברוסקטה מלנונה שהונחה לצידה - חציל קלוי, גבינת פקורינו ויוגורט דה באפלו - החווירה בפשטות ביתית.
זה המקום לציין שלא רק רוח גלילית מנשבת ב-'Uno', אלא גם רוח הפשטות והאי-פלצנות נושבת בחללה המעוצב של המסעדה. לפעמים זה עובד כל כך טוב ולפעמים זה מחזיר אותך הביתה. שתי המנות הראשונות מעוצבות באסתטיות נעימה וצבעונית. עד מהרה אנו ממשיכים: הוא לפילה לברק על הפלאנצ'ה, שהוגש מעט מלוח מדי והגיע לצד שני ריבועי פירה אסתטיים ועלי מנגולד (הוצע במקום הארטישר - פורל צרוב, שבדיוק אזל), ואני לפסטת 'חונקי כמרים פרומאג'י' (גבינת בושרון, דנה בלו, אגוזים, שמנת וצ'ילי) מרוכזים ועזים בטעמם שנוצרו במיוחד למען חובבי הגבינות האינטנסיביות. לאור האמור אני מתקשה להפסיק לאזן את הטעמים העזים עם פוקאצ'ת הבית הרכה והמשובחת.
"מתי ניסע לניו-יורק?", אני שואלת את הבחור שלי. "לא עדיף כבר איטליה?" הוא שואל בעודו מסיים את הטירמיסו הכשר בשני ביסים מתוקים.
