עברנו שבוע מעייף למדי, הוא ואני. כמויות של עבודה מילאו לשנינו את רוב השעות, וגם יוזמות חדשות, כתיבה קדחתנית, אפילו פסטיבל הסופרים בירושלים. אי לכך, כשסוף סוף הזדמן לנו ערב פנוי, כל מה שרצינו לעשות היה להימרח על הספה ולהמציא כינויי חיבה לחבר'ה מ'מועצת החכמים'. אך הספה נאלצה להמתין בסבלנות, שכן משטר האימה השורר במערכת rest הקשה עלינו את ההאזנה ל
דן מרגלית. כשאיומי העורך מהדהדים לנו בלב, כיתתנו רגלינו אל שכונת נווה צדק למילוי המשימה העיתונאית הקשה, הלוא היא ארוחת ערב ב'ננה בר'. וראה זה פלא: העייפות והתלונות נשכחו כולן עת נכנסנו בשערי המקום, ונחשפנו ליופיו הבלתי ניתן לערעור. הו, הצמחייה הפרועה בפטיו. הו, קירות האבן. הו, כל הדברים שבהיעדר חוש עיצובי אני לא ממש יודעת לקרוא בשם, אבל מצטברים יחד לכדי הרמוניה ויזואלית מענגת.
האווירה האסתטית והרומנטית ב'ננה בר' הכתיבה שתיית יין טוב. פתחנו את התפריט ושמחנו לגלות מנעד רחב ומבטיח של יינות, מתוכם לא מעט גם בכוסות. הזמנתי לי בלנד של מרלו וסירה, מיקב 'יראון' הגלילי והמצוין (50 שקל לכוס). היין, שנבצר ב-2006, עשה אותי מאושרת - עשיר בטעמיו, יורד בכבדות, מלא נפח, ססגוני ומענג. ההזמנה של הבחור הצליחה פחות. קברנה תרשיש של 'בנימינה', משנת 2005 (55 שקל לכוס), שהיה מפתה בניחוחו אבל מתון למדי בטעמיו. לצד היין קיבלנו לחם שיפון מצוין ולוהט, עם חמאה רכה במידה, ובלסמי בשמן זית. התאפקנו בקושי רב שלא לחסל את כולו.
לאחר התלבטות קלה בין כמה ראשונות הזמנתי לי סשימי דג (51 שקל). נאמר לי שאקבל סלמון אך בפועל הגיע דניס, חתיכות גדולות ולא מעטות ממנו, בפרזנטציה נהדרת שכללה גם יוגורט חמצמץ, פיסות חציל, קרם עדשים שחורים מלוח ומעניין, ופרוסות בצל סגול. יופייה של המנה הצריך תאורה חזקה יותר, לטעמי, על-מנת שאפשר יהיה להתעמק במרכיבים. הבחור חלק עלי בתוקף. לפי דעתו, הרומנטיקה חשובה יותר. ואני שבה אומרת: עזוב אותי מרומנטיקה, אהובי, אני פה בשביל האוכל. הוא ניסה להוכיח לי את הנקודה על-ידי מבט עמוק וחודר אל תוך עיני, אך אני ניצלתי את ההזדמנות כדי לגנוב מחציל הבלאדי (45 שקל) שלו, והרגע המרגש הוחמץ. אם הזכרתי את החציל, יהיה זה עוול שלא לתאר את בשרניותו המשמחת, טובל בטחינה טובה, קוביות עגבניה מסביב מוסיפות לו רעננות. מנה בסיסית שעשויה כאן היטב.
העיקריות זימנו דילמה קיומית עבורי. בעוד הוא מזמין לו בלי הינד עפעף 300 גרם אנטריקוט (109 שקל), התבשרתי אני כי פילה הבקר שבו חשקתי נעדר היום מהתפריט. גם טורטליני גבינות לא היה, ובסופו של דבר הזמנתי לזניית גבינות ותרד, ברוטב עגבניות (55 שקל), וכן סלט אנדיב (49 שקל), כדי לפצות על הצער שעורר העדרו של הפילה. אני שמחה לבשר כי המנות פיצו בהחלט. ראשית הבשר שקיבל הבחור: צח ואדום ודגול מרבבה. נתח נאה הוגש, בלי הרבה חלקי שומן מבאסים, ולצידו סירות תפוחי אדמה. המנות שלי הגיעו בשתי צלחות צרות ומאורכות. חתיכה די קטנה של לזניה עם סלט עלים לצידה, ובצלחת השנייה עלי אנדיב ועלים אחרים עם חתיכות גדולות של סלק, אגוזים מסוכרים, וגבינה כחולה טעימה ועדינה באופן יחסי.
כשכילינו את האוכל כבר לא נותר צורך בתאורה רבה: כעת האפלולית התאימה מאוד לאחיזת ידיים אוהבות ולנעיצת מבטים שבעים ומסופקים זו בזה. אבל הרי ידוע לכל שמתיקות עושה רק טוב לאהבה, ולכן לא וויתרנו על קינוחים: טארט שוקולד אמרטו עם פרפה שוקולד לבן ושקדים קלויים (49 שקל), היה גדול וכיפי, ומילפיי ברולה (41 שקל) הציג מקוריות מרשימה: קרם ברולה מוקפא עם כיפת מסקרפונה, בצק עלים פריך עוטף הכל ופירות יער מוסיפים עוד גוון של טעם.
העפנו עוד מבט אחרון מסביב, אל הזוגות שהציפו את החצר, לפני או אחרי הצעות נישואין, (טיפ לקוראינו: ה'ננה בר' זה המקום מושלם להצעות מהסוג הזה. ולא, זה לא רמז, חומד.) אל פסלוני המלאכים הזעירים שפוזרו כלאחר יד והוסיפו מתיקות, אל מגדל שלום שנשקף מלמעלה, ויצאנו לדרכנו, שבעים ומרוצים ומאוהבים מתמיד.
