ח"כ כחלון, עד לא מזמן יו"ר ועדת הכלכלה, התראיין בתוכנית 'עניין אחר' ביום ב' בבוקר. הח"כ הנכבד הלין ארוכות על כך שהממשלה אינה מקיימת חוקים, דוחה ביצועם בשיטות בירוקרטיות שונות, ולעיתים פשוט סתם לא מקיימת את החוק. אף מילה על מאבק בשיטה פסולה זו של ניהול המדינה, בשיטה הפוגעת קשות בדמוקרטיה.
כלום אין חבר הכנסת הריבון? כלום לא נבחר חבר הכנסת על-מנת לשנות דברים? תפקיד הקיטורים הוא שלי, האזרח, שכל יכולתו מצומצמת לבחירות פעם בכמה שנים. וכשכך מתנהג חבר כנסת, אין פלא שפקידי האוצר הפכו למנהלי המדינה. אין הם אשמים, אשם מי שאינו מנהל אותם כהלכה, חבר הכנסת כחלון כדוגמה.
ומה קורה עם התקשורת, מי שאמור להיות כלב השמירה של הדמוקרטיה? נראה כי מרוב מרדף אחר עצמות מידע שהפוליטיקאים זורקים לו, הפך להיות כלב שעשועים. הדוברמן הפך לפודלמן. הראיון האמור הינו רק דוגמה לחולשה שפשטה בכל התקשורת. במקום לנהל ראיון נוקב עם חבר הכנסת, ניתנה לו פשוט במה לומר את דבריו, שכאמור לא תרמו ולא כלום.
שום שאלה נוקבת לא נשאלה, ובראש ובראשונה השאלה המתבקשת מאליה: מכיוון שהמנגנון העיקרי והבולט באי קיום חוקים הינו חוק ההסדרים, וכך גם ציין ח"כ כחלון, כיצד הח"כ הצביע בנושא חוק זה? האם הצביע נגדו? ואם לא מדוע לא? ואם לא איזו זכות עומדת לו לטעון נגד החוק?
פוליטיקאי נוהג לדבר בכפל לשון, זו דרכו של עולם. כך הוא שומר את כל האופציות פתוחות. כך הוא יכול לטעון נגד הממשלה אך להצביע בעד, ותמיד תימצא ההצדקה. תפקיד עיתונאי מראיין הוא להציג שאלות נוקבות, לעמת את הפוליטיקאי עם הסתירות שבדבריו, ולהביא לכך שהשומע ידע בסופו של הראיון בצורה ברורה מה דעותיו ומה מעשיו של הפוליטיקאי, או מחדליו. לצערי נדיר מאד לשמוע ראיון כזה.
