שנה לאחר מלחמת לבנון ואחד מאותותיו של המשבר התרבותי, החברתי והערכי, שהולך ומתרחב, הוא פעילותן ההולכת וגוברת של הכתות המיסטיות. אין כמו מלחמה כדי להכשיר קרקע פוריה לפעילות כזאת, וכבר היו דברים מעולם. מלחמת יום הכיפורים, למשל, הביאה בעקבותיה שורה ארוכה ומגוונת של מחפשי-דרך-חדשה.
וכמו לאחר המלחמה ההיא, של שנת 1973, גם מלחמת לבנון הביאה לעליה משמעותית בירידה מן הארץ, כמו גם להתמכרות לסמים, לאלכוהול ולחזרה בתשובה, ולא פחות מאלה - גם לנהייה אחר הכיתות המיסטיות.
אתמול דיווחנו באתר זה על כת הסיינטולוגיה, שהרימה באחרונה ראש, לאחר פעילות פסיבית בשנים קודמות. עד כדי כך הגדילה הכת לעשות, שפרנסיה לא בחלו לשטוף, אפילו, את מוחם של דרדקים בקייטנות החופש הגדול.
עכשיו מתברר שכת הסיינטולוגיה לא לבד. החופש הגדול לפעילותה הדביק גם מי שאינם נמנים עם שורותיה. בקרב העילית הישראלית ניתן לשמוע, בעצם ימים אלה, על פניות למגידות-עתידות ולבעלות-אוב. ביקורים אצל פאראפסיכולוגים ואסטרולוגים הפכו לחלק מהתפריט ה"איני" המוגש אצלנו, בערים כמו בקיבוצים, על מגש של כסף.
מתברר שישראלים לא מעטים תרים, בצמא, אחר חוויות מיסטיות. ומאחר שהמיסטיקה היא מיסתורית וכרוכה, מטבעה, בפרישות - היא גם נעשית בדיסקרטיות מלאה. את המיסתורין אפשר, אומנם, לבטא במילים, אך אסור, בשום פנים ואופן, לגלותו להדיוטות, "שממילא אינם מסוגלים להתעמק ברזי-עולם" - כהגדרת אחת הכתות.
על הטרמפ הזה קופצות, בעצם הימים האלה, לא מעט כתות מיסטיות, שחזרו וצצו אצלנו כפטריות לאחר הגשם. מטבע הדברים, כתנאי לשלמות רוחנית, הן תובעות מחבריהן פרישות והינתקות מוחלטת מהבלי העולם הזה.
מודעות עצמית
המיסטיקה, שבשמה ובסימבוליקה שלה עושות הכתות שימוש רב, איננה חוויה בלבד; היא גם מערכת - לעיתים מסובכת ומפותחת מאוד, של תורות על האלוהות, האדם והמציאות בכלל, המבוססות על היכרות ו"הארות", כמו גם על חוויות מיסטיות. על כן, אין תימה שרוב מנהיגי הכתות מדווחים על חוויות "הארה", שהעניקה להם את הכוח והזכות להעביר את החווייה המיסטית למאמיניהם.
מתברר כי צמחה בארץ שיכבה סוציו-אקונומית של ממש: גברים ונשים, בני המעמד הבינוני-הגבוה, מנסים למצוא לעצמם מסגרות-מפגש חלופיות למסגרות המקובלות, כמו בתי-קפה ומועדונים. גם פיתוח המודעות העצמית הוא עסק לא רע בארץ: "נפתחת קבוצה לפיתוח מודעות עצמית והבנת תהליכים בין-אישיים, בעזרת האמנויות, בהיכרות מחודשת עם עצמך, בתרגילי-תנועה, דרמה, ציור, פיסול, כתיבה והרפייה" - לשון מודעה אופיינית, שפורסמה בימים אלה באמצעי התקשורת. ומודעה נוספת: "ממד מתקדם, הרצאות בנושאים אזוטריים וטארוט".
לרוב משתתפי החוגים חשובה המסגרת יותר מהתוכן. אנשים, פשוט, רוצים לקום ולצאת לאיזשהו מקום - העיקר למצוא מסגרת חברתית חדשה: בית-ספר לריקודי-בטן, אסטרולוגיה, חוגי-אמנות, חוג לריפוי במוזיקה או בתנועה, חוגים ליצירה, חוגי דיאטה והרזייה, סדנת-כיף לביטוי עצמי, סדנת-תקשורת, קורס לפיתוח המודעות העצמית, ויש גם חוג לחיזוק שרירי הפנים, הצוואר, ולמניעת התקמטות. מכאן קצרה מאוד הדרך להצטרפות אל הכתות, ומסתבר כי מרבית חבריהן השתתפו, קודם לכן, בחוגים כאלה.
ללא כל ספק, משקפת פריחתן של הכתות המיסטיות את הבריחה מן המציאות המייאשת אל ההתעסקות בטיפוח ה"אני". וזוהי, בדיוק, הקרקע הפורייה והאידיאלית לפעילותן הדינמית של הכתות המיסטיות.
לצד הסיינטולוגיה, שעליה דיווחנו אתמול באתר זה, פועלות גם כתות אחרות: "המדיטציה הטרנסטנדנטלית" ("תנועה להתחדשות רוחנית"), ה"איי.אם" ("מרתון פסיכולוגי") ו"הארי קרישנה" ("חילוץ הנשמה מהגשמיות") הן רק דוגמאות אחדות למי שמחרות ומזיקות אחריה, בלהיטות רבה, בדרך האופיינית לכל אחת מהן.
עגום הדבר, שבישראל של היום אין, עדיין, מערכת בדוקה, מגובשת ומובנית של היערכות, עם תוכנית-פעולה ברורה, אל מול פעילותן של הכתות הארסיות האלה, שעם ראש הנחש הן משחיתות, ללא רחם, את נפש חבריהן. גם הוועדה הבין-משרדית, שהוקמה לפני שנים על-ידי הממשלה, לא הוכיחה את עצמה בשטח. היא, שנועדה לבדוק את נושא הכתות, המליצה, אומנם, למשרדי העבודה, הרווחה והחינוך להתמודד עם התופעה הקשה, ובעיקר לאתר תלמידים הנוטים להצטרף לכתות - אך בפועל כמעט שלא נעשה דבר. המסקנה המתבקשת:מובנת מאליה: משרדי החינוך, הרווחה והבריאות חייבים להירתם מייד למיגור התופעה ההרסנית, ובד בבד צריך גם המחוקק לומר את דברו, בטרם יהיה מאוחר מדי.
