לידיעת המגיבים ולתשומת-לבם: מאמר זה אינו עוסק בדבריו של פרופסור הלל ויס ובקללות הנמרצות שבהן השתמש נגד מח"ט חברון, אל"מ יהודה פוקס. מאמר זה אינו בא למחות על דבריו, או לתמוך בהם. מאמר זה עוסק בביקורת התקשורת, ודן בתפקוד התקשורת המשודרת ביחס לדבריו של פרופסור ויס במהלך גירוש 2 משפחות יהודיות מרכוש יהודי בחברון.
ועוד הערה לידיעת המגיבים ולתשומת-לבם: הח"מ פוסל איזכור פשעי יהודים בהשוואה לפשעי גרמנים בתקופת השואה; והח"מ פוסל תוקפנות נגד קציני צה"ל וחייליו, שנשלחו לבצע מעשה מגונה נגד 14 ילדים והוריהם. אבל, כאמור, לא זה נושא המאמר, ולא על כך יש להגיב.
ולמען הגילוי הנאות: הח"מ מתנגד לגירוש גזעני של בני-אדם מבתיהם בגלל השתייכותם האתנית או דתם, ולפיכך מגנה את השימוש הפוליטי שעשתה ממשלה כושלת ובלתי אחראית, הן בחיילים והן בשוטרים, תוך השבתתם מאימונים וממשימות חשובות בתחום ביטחון הפנים, רק כדי לרצות פרובוקטורים מתנועת "טרנספר עכשיו" שקיבלו גיבוי מבג"צ. אין פלא שמעמדו של בג"צ בעיני הציבור נשחק כאשר הוא חושף באיזה מחנה פוליטי הוא תומך וכאשר הוא הכשיר ואיפשר את מעשה הגירוש מרצועת עזה ומצפון השומרון. פקודת הטרנספר/הגירוש היא פקודה בלתי חוקית בעליל, שדגל שחור משחור מתנוסס מעליה, שאסור לתיתה ושאסור לבצעה, ושממשלה נבונה ואחראית מלכתחילה לא היתה מעמידה את חייליה במבחן ביצועה. לתשומת לבם של מתכנני הטרנספר הגזעני בעתיד!
דבריו של פרופסור ויס טופלו בקול ישראל בהרחבה רבה ביום רביעי, כ"ד באב, 8 באוגוסט, הן בתוכנית "הכל דיבורים" שאותה הגיש ירון דקל, והן בתוכנית "בחצי היום" שאותה הגישה אסתי פרז, ומן הסתם גם בתוכניות אחרות. הנושא, חשוב ככל שיהיה, יחד עם סוגיית סרבנות המצפון של חיילים שלא הסכימו לקחת חלק במעשה הגירוש המגונה, חשובה ככל שתהיה, נידונו בהרחבה בתקשורת, בעוד שהעיקר - עצם מעשה הגירוש של יהודים מרכוש יהודי בעיר האבות - לא העסיק את השדרנים השונים. שוב ושוב הוצגו היהודים כ"פולשים" בשעה שהם נכנסו למיתחם ברשות צאצאי הבעלים המקוריים, צאצאי קורבנות הרצח הנורא בתרפ"ט-1929. גירושם של יהודים פעם נוספת משטח שהיה בבעלות יהודית הוא מימוש כוונותיהם של הפורעים שרצו לעקור כל נוכחות יהודית, בחברון תחילה ובארץ כולה בהמשך.
כאמור, העיסוק התקשורתי התמקד במשני במקום בעיקר, וייחס את ההגדרה "פולשים" למי שאינם כאלה.
בתוכניתו של ירון דקל היה פגם תקשורתי נוסף: חוסר איזון קיצוני בין המרואיינים. בזה אחר זה הועלו לשידור פרופסור עמנואל גרוס, אל"מ ((מיל.)) שמשון ארבל, ד"ר מוטי שלם וניצב (דימ') אליק רון, וכולם תקפו את דבריו של פרופסור הלל ויס. כידוע התקשורת "הממלכתית" אינה מקפידה, בלשון המעטה, על איזון בין שמאל לבין ימין. במקרה הנדון, וללא קשר ליחסי שמאל-ימין, לא היה איזון כלשהו. האם מסמך נקדי נגנז סופית?
לשיאו הגיע מסע הצלב נגד פרופסור הלל ויס בתוכניתה של אסתי פרז, "בחצי היום". המראיינת שכחה לחלוטין את תפקידה, התנהגה כתובעת בחקירה צולבת במשפט, שיסעה את המרואיין - פרופסור ויס - שוב ושוב ושוב, נזפה בו שוב ושוב ושוב באופן שאינו מכבד את מקום עבודתה ואת מקצועה, את האתיקה העיתונאית ואת הנימוסים של בני תרבות. אם לא יכלה לשלוט ביצריה ובמזגה, היה עליה לפסול את עצמה מלראיין את האורח, ותהיה דעתה על דבריו אשר תהיה. אם בחרה לראיין אותו, היה עליה לעשות עבודה עיתונאית הוגנת, ולא לקרוא דרור לדעותיה המתלהמות ולשאלותיה התוקפניות. דעותיה הפרטיות אינן מעניינות את מאזיני קול ישראל.
דוגמאות לשאלות משתלחות, שרובן נאמרו בקול רם, נזפני ומתנשא: "זה מה שאמרת למפקד בצה"ל?", "(האם) אתה מתבייש על הדברים האלה יממה אחרי?", "אתה חושב שהן (פעולות הגירוש שהביאו להשלכתם של בתו, חתנו ו-6 נכדיו של פרופסור ויס ממקומם) מרושעות?", "מי אתה שתחליט מתי זה בסדר ומתי זה לא בסדר?", "כמה ילדים יש לך וכמה נכדים יש לך, אתה סבא ל-10 נכדים, וככה אתה מדבר?", "לא רק שאתה לא מתבייש ולא מתנצל .....", "אתה חושב שאתה יכול לחנך?", "מה אתה מאחל לתלמידיך בשיעורים?", "אתה סבור שאתה יכול להמשיך וללמד באוניברסיטה?", ועוד.
למיטב זכרוני, כאשר פרופסור מסוים הגדיר את חיילי צה"ל כיודו-נאצים, וכאשר פרופסור אחר כינה את הנוער היהודי בחברון היטלר-יוגנד, לא התקיים בקול ישראל פסטיבל מסוג זה. האחרון אף מתראיין לעתים קרובות בקול ישראל.
כאמור בתחילת הדברים, נושא המאמר הוא ביקורת התקשורת והטיפול התקשורתי הפגום באירוע, ולא האירוע עצמו. אני מקווה שמנהלי קול ישראל יפיקו את הלקחים המתאימים ויקראו את הגברת פרז לסדר. לא ייתכן שראיון ברדיו הקרוי ממלכתי יהפוך לבית-דין שדה למרואיין. ולמגיבים, שוב, הנושא איננו דבריו של פרופסור ויס אלא הסיקור התקשורתי הלקוי שלהם.
