עם בחירתו של מר משה קצב לנשיא המדינה לפני 7 שנים שלחתי לו את פקס הבא:
התרגשתי מאד, כמו רבים מאזרחי המדינה, מדברי כבודו בטקס השבעתו לנשיא, אכן רוח אחרת נושבת מבית הנשיא. תחילת דבריו מתפילתו של שליח ציבור בימים הנוראים דרך ציטוטים מהתנ"ך וכלה בתפילה לשלום המדינה בסיום הנאום, אכן הוכיחו כי נשיא, שרוח אחרת עמו קם לישראל. הליכתו לכותל המערבי מייד עם הבחרו, ביקוריו אצל רבנים, מייד לאחר הבחרו, ורצונו כי בבית הנשיא יהיה בית כנסת וישיבה, אכן מבשרים שיבה למקורות ישראל סבא בהבט הממלכתי, שיבה לה ציפינו זה אלפיים שנות גלות.
מתוך התבוננותי בתורה נראה כי התפקיד הראשון שעל מלך (ובמקרה שלנו נשיא) לעשות הוא לכתוב לו ספר תורה. ככתוב בתורה בספר דברים:
"והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלוים: והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' א-להיו לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם: לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאול למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל": (דברים פרק יז יח-כ).
"אני מציע לכבודו להשיב לראשונה לאחר, אלפיים שנה, את ההלכה היהודית ליושנה, בדבר שהוא כה בסיסי ועמוק במורשת ישראל, העמדת התורה - תורת ישראל כנר לאומה ולמי שעומד בראשה. ספר תורה זה ילווה את כבודו בכל תפקידו הציבורי הרם, הוא יהיה עם הנשיא בכל אירוע ממלכתי בו הנשיא משתתף, כפי שתורת משה מצווה על המלך. כבודו יקרא בו כל ימי נשיאותו ועל פיו יצעד בכל דרכיו.
"אסיים רק בדברי שמואל (שמואל א פרק י, כד) בעת הכתרתו של שאול למלך:
"ויאמר שמואל אל כל העם: הראיתם אשר בחר בו ה' כי אין כמהו בכל העם, וירעו כל העם ויאמרו: יחי המלך".
מנכ"ל בית הנשיא מר אריה שומר, השיב לי בשם הנשיא כי "בבית הנשיא יש כבר ספרי תורה במספר מספיק בכדי לקיים תפילה כהלכתה וספר שנכתב עבור בית הנשיא". מנכ"ל בית הנשיא כנראה כלל לא הבין את מהות הפניה.
על כן שלחתי לו פקס תגובה בה הסברתי ביתר הרחבה את מהות המצווה של כתיבת ספר תורה על-ידי המלך.
"הציווי של התורה הוא שכל מלך (ובמקרה שלנו הנשיא) עם עלותו לכס המלכות יכתוב לו ספר תורה. כך נפסק להלכה ונמצא ברמב"ם (משנה תורה הלכות מלכים פרק ג הלכה א) "בעת שישב המלך על כסא מלכותו כותב לו ספר תורה לעצמו יתר על הספר שהניחו לו אבותיו (במקרה שלנו נשיאים שלפניו)... אם לא הניחו לו אבותיו או שנאבד כותב שני ספרי תורה אחד מניחו בבית גנזיו (וזה לפי דברי כבודו אכן קיים, ואין צורך בספר זה), שהוא מצווה בו ככל אחד מישראל והשני לא יזוז מלפניו אלא בעת שיכנס לבית הכסא או לבית המרחץ או למקום שאין ראוי לקריאה. יוצא למלחמה והוא עמו, נכנס והוא עמו, יושב בדין והוא עמו, מיסב והוא נגדו, שנאמר: "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו".
"אין מטרת הספר להיות בבית כנסת או "כדי לקיים תפילה כהלכתה" כדברי כבודו במכתבו אלי, אלא הוא ספר המלווה את הנשיא בנשיאותו. כפי לשון התורה (בספר דברים פרק יז פסוקים יח-כ) "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם: וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשׂתָם: לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל:
"הנשיא, כסמל לעם, כל דרכיו והתנהגותו מוקרנים אל העם. כאשר ספר התורה הנכתב ע"י הנשיא בראשית כהונתו, ואח"כ מתלווה אליו בכל אשר הוא הולך כדברי הרמב"ם, הרי זה מסר כי אנו מודרכים ע"י ערך עליון א-להי - נצחי, ולא ע"י אופנות בנות חלוף של בשר ודם. כיום שכבוד הנשיא מדבר על כך כי רוב הנוער כה התרחק ממורשת היהדות עד שכבוד הנשיא משתמש בביטוי "קטן שנשבה בין גויים" עולה שבעתיים הרצון לחדש מצווה מתרי"ג המצוות (ספר המצות להרמב"ם - מצות עשה - מצוה יט), שהייתה בלתי נתנת לקיום במשך אלפיים שנות הגלות, ושרק הוא כנשיא מדינת ישראל יכול לקיימה בשם האומה כולה.
"וכן בכל בקוריו של כבוד הנשיא בקהילות ישראל, בארץ ובתפוצות, כשספר התורה שנכתב "כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ" נמצא במחיצתו לעיני כל, יש לדבר השפעה השווה יותר מאלף מילים על הצורך לחזור למקורות בית אבא ולהכיר במורשת ישראל, מיני מתן תורה ועד הדורות האחרונים.
"ההבט החינוכי לא ייפסק רק בתוככי עם ישראל אלא גם בבואו של כבוד הנשיא במגע עם אומות העולם, וספר התורה במחיצתו. המסר שלנו, כעם היהודי השב לארצו ומחדש ימיו ומצוותיו כקדם רק יגבר. הן על העולם הנוצרי, המכיר את התנ"ך הדבר ישפיע במיוחד, וגם על העולם המוסלמי המכנה אותנו בקוראן כ"עם הספר" יעשה הדבר רושם עז.
"ספר תורה זה איננו משהוא פרטי מביתו של בית הנשיא בכדי לקיים עוד בית כנסת אלא ספר תורה לאומי ממלכתי המייצג את עם ישראל ואת ערכיו כלפי עולם ומלואו.
"אודה לכבודו אם יעביר מכתב זה לכבוד הנשיא להתייחסותו החיובית. לנוחיותכם מצ"ב המכתב ששלחתי בראשונה בעניין זה.
מנכ"ל בית הנשיא אישר קבלת הפניה החוזרת והוסיף: "אבקש לאשר כי פנייתך נרשמה והנושא בטיפול ואבקש להודות לך עבור הבאת הדברים לתשומת לבנו".
אולם הסיפור לא מסתיים בכך. שנה לאחר מכן בעת טיול בגן לאומי ברעם נתבשרנו כי גם נשיא המדינה דאז (מר משה קצב), יבוא לביקור באתר העתיקות "ברעם", במסגרת חופשתו בגליל. לאחר סיור בגן שערכו לו מדריכי רשות הגנים הלאומיים ביקש הנשיא להתפלל מנחה בבית הכנסת העתיק בברעם. הלכו אנשי הגן לחפש לו דתיים למנין, וצרפו בניהם גם אותי למנין. אחד מאנשי לשכת הנשיא היה ש"ץ ולאחר התפילה נגשתי אל הנשיא, הצגתי את עצמי, כמי שכתב לו לפני שנה מכתב בדבר "ספר תורה לנשיא". הנשיא הודה שראה את המכתב, ואמר לי שאכן התחילו לכתוב ספר תורה שישכון כבוד בבית הכנסת של בית הנשיא. משהסברתי לכבודו כי ספר התורה של הנשיא אינו ספר תורה שבהיכל אלא ס"ת ההולך עימו לכל מקום, הוא שוב דחה את הרעיון בנימוס ובזה נסתיימה השיחה. מעלעול בעיתונים מאז אותן שנים ועד היום לא נמצא שום אזכור לטכס הכנסת ספר תורה בבית הנשיא
הסוף ידוע. הנשיא כבר לא נשיא. נסיבות פרישתו מהנשיאות עגומות ויש עמן קלון בלשון המעטה, וזאת משום שלא השכיל לשמור ולהישמר מן הכתוב בתורה: "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשׂתָם: לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל".
האם הנשיא הנוכחי ישכיל לכתוב לו ספר תורה? – לנשיא פתרונים.
