|
תאריך:
|
26/08/2007
|
|
|
עודכן:
|
26/08/2007
|
|
1 |
|
|
כן משה אתה מחזיר אותי לימי ההתנתקות.
ראש מפלגה הפועל בניגוד לאידיאולוגיה שהביאה לבחירתו.
ראש ממשלה כנ"ל.
ובימים אלה, ראש ממשלה אשר 97% אחוז מהציבור סובר שאיננו מתפקד נכון (ומן הסתם היה אמור לפעול אחרת).
גם לשכת עורכי הדין היא ארגון, אשר בוחר את נציגיו באורח דמוקרטי, לנבחריו יש מן הסתם מדיניות, שלא עולה בקנה אחד עם שאיפותיו של פרט א' או פרט ב' בארגון, ואז הפרטים א' וב' שמים עצמם במרכז העולם, סוברים שאם המדיניות לא טובה להם היא לא טובה לכל הפרטים בארגון, ומבקשים לשנות מדיניות זו. יש מוסדות בארגון, יש דרך להשפיע, ואם לא מצליחים אז אינשאללה יש בחירות חדשות עוד כמה שנים.
משה, אתה הרי נגד "אקטיביזם שיפוטי" החוק הוא מה שיש בו ותו לא. החוק, על פי ציטוט שלך אומר כי הלשכה תאמר את דבר בענייני חקיקה, החוק לא מגביל בשום צורה ואופן את אופן השימוש בזכות זו - אז מדוע יש צורך להגביל? אתה רוצה להגביל עניינים שאתה חושב שיש בהם היבט פוליטי, ואחר ימצא היבטים פוליטיים בכל נושא אחר, הרי פוליטיקה היא מדיניות, וחוק הוא כלי הביטוי הפשוט ביותר ליישומה של מדיניות, חוק ופוליטיקה הולכים יד ביד.
בכך שאתה מכפיף את הלשכה לאינטרסים הצרים שלך, כטוען בבית המשפט השלום והמחוזי, אשר תיקיו נתקעים בערוער בעליון, אתה ודאי לא מייצג עשרות ומאות עורכי דין המתפרנסים היטב מכל ההמולה סביב ה"עתירות הציבוריות" ולכן, אל נא תצייר לנו תמונה מעוותת כאילו כל עורכי הדין הם בצד אחד של המתרס, ואילו הלשכה עם כוונותיה הפוליטיות האפלות נמצאת בצדו השני.
כאשר עורכי דין פרטיים מתמנים בהליך מקוצר לעליון (בלי לבלות שנים על כס המשפט), כאשר עורכי הדיו הפרטיים מקבלים משקל בבחירת שופטים, אי אפשר שלשכת עורכי הדין תשתוק כאשר שר המשפטים מבקש לבחור גם את העותרים, ולי אין גם ספק מה צריכה להיות עמדתה. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אפרי הלפרין |
|
|
2 |
|
|
|
|
3 |
|
|
אני לא מאמין-אתה רציני? האם אתה רומז שעו"ד אליעד מתפרנס מהעתירות הציבוריות שהוא מגיש? |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
גולדבלט משה |
|
|
|
|
|
מתרוצצות בעמותות?
ואינני יודע אם הג'ניג'י מקבל שכר או לא מקבל שכר, אבל ודאי שלא ניתן לשלול שהוא גם מתפרנס, ואין בזאת כל רע.
וחוץ מזה כאשר שוקלים לצמצם את זכות העמידה, לא פוגעים רק בעותר הציבורי, אלא פוגעים בזכות העמידה - ועל מנת שאם תהיה פגיעה, היא תהיה מידתית, חייבת הלשכה לעמוד על המשמר על מנת שעורכי דין כמו אגמון מירושלים, אשר נשכר על מנת ליעץ לועדת וינוגרד, בשל מומחיותו בבג"צ לא יאבד במחי ידו של שר המשפטים את פת לחמו.
ולמה לומר שהבג"צים דוחים את הערעורים, אולי דווקא הערעורים דוחים את הבגצ"ים, יש לי דוגמא מצויינת בג"צ 6547/06 אשר הוגש לפני למעלה משנה ועדיין לא נדון כלל, ומה מעכב אותו? כל הערעורים המטופשים של עורכי הדין במחוזי, ויד קלה על ההדק של דייני הברעו"ת, וזה סתם על מנת להתנגח, גם ערעורים זה חשוב, וגם דיוני בג"צ הם חשובים, היריעה קצרה, אז או שהשופטים עבדו כפיליים, או שיוסיפו שופטים, או שיוסיפו עוד ערכאה, או שיצמצמו את מספר התיקים, או שידונו בתיקים באופן יעיל יותר, או שנמשיך לחיות עם הפיגורים האלה - כל אחד מהפתרונות ייתן את המענה המבוקש וכל אשר נדרש הוא לקבל החלטה מושכלת ומאוזנת של בחירה בפתרון הראוי או בתמהיל של פתרונות, וכאן ללשכת עורכי הדין יש משקל חשוב מאד, אך אם היא תתנהג כמו ועד העובדים של הליטיגטורים במחוזי ובשלום, אזי יזרקו את עמדתם מכל המדרגות.
לשכת עורכי הדין איננה ועד העובדים של הליטיגטורים כאמור לעיל, אשר מתגלצ'ים לעליון עקב תקלות מתקלות שונות, ואם היא אכן כזו, אז טוב לכולנו שתתפזר.
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אפרי הלפרין |
|
|
4 |
|
|
עמדתו של עו"ד גולדבלט בנושא זה מוזרה מאוד, לדעתי. ללשכת עורכי הדין הוענקה בצדק הזכות להשתתף בהליכי החקיקה, בשל היותה הגוף המקצועי ביותר בתחום המשפט, לצד בהמוסדות האקדמיים. בהשתתפה בחקיקה, על הלשכה לייצג את האינטרס של כלל הציבור, ובשום פנים ואופן לא את האינטרס הצר של חבריה. בדיוק באותה מידה שההסתדרות הרפואית אינה צריכה להמליץ על הפצת מחלות, כדי לספק פרנסה לרבבות חבריה.
אכן, השאלה של זכות העמידה בבג"ץ כרוכה בהשקפות פוליטיות, אך לדעתי אסור לראש הלשכה, או אף לוועד המרכזי שלה, להמליץ המלצה בנושא זה ללא קבלת תמיכה רבתי מאת המועצה הארצית. לא הייתי פוסל אפילו עריכת משאל בין כל חברי הלשכה, בעניין כה חשוב. רק בדרך זו תיושם המלצתו של ראש הלשכה על הגוף שהוא עומד בראשו, כעל מקור למשפטנות גבוהה.
ולגופו של עניין - בימים שבהם מתברר כי השחיתות הולכת ופושה, זכות העמידה היא חיונית ומתבקשת. לדוגמה: אם משרד ממשלתי ערך מכרז, שהשתתפו בו רק שניים או שלושה קבלנים אשר תיאמו ביניהם עמדות ולבסוף זכה אחד מהם, לכאורה לא יוכל שום אזרח לעתור נגד הזכיה במכרז, שכן לא נגרם לו בכך נזק אישי. הצורך הדחוף, לחסל את האקטיביזם השיפוטי והחקיקה השיפוטית הממאירים, אינו מצדיק חיסול אמצעי זה של ביקורת שיפוטית, כפי שמציאותם של כמה פירות רקובים אינה מצדיקה השמדת המטע כולו.
לדעתי, ביטול זכות העמידה במטרה להביא בכך החשת הדיון בערעורים, יהא טעות חמורה. תחת זאת, יש לשלול את עמדת הנשיאה ביניש, המתנגדת להוספת שופטים, ואפילו להכפיל את מספר השופטים בביהמ"ש העליון. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין |
|
|
5 |
|
|
וכשאני מתעצבן באים לי רעיונות טובים.
אני מחפש פיתרון ללחץ על בית המשפט העליון, בדרך שלא תטריד את מנוחתם השלווה של פקידי האוצר, ולא תצריך מבית המשפט כל מאמץ יתר, זו דרכה של מלכות, היא מעדיפה לנוח.
אז אין שעות נוספות, ואין עוד ערכאה, ואין עוד שופטים, ואין התייעלות, חייבים לקצץ את היקף העבודה.
אתה מציע לקצץ לאורך, כלומר לחתוך תחום פעילות אחד של הבג"צ ולבטלו.
מישהו אחר יחשוב לקצץ תחום אחר - וכך אף פעם לא נגיע לעמק השווה.
בוא ננסה לבצע קיצוץ שכולם יסבלו ממנו קצת, אך כולם יוכלו להתקיים, קיצוץ לרוחב.
ומה אני מציע, כל מי שיוזם הליך בכל רמה ובכל בית משפט, יוכל ליוזמו כמו היום, אך מי שלבו חפצ לערער או ליזום דיון נוסף (בבג"צ) ושם הוא כושל, אז שהדבר יעלה לו ביוקר - הוצאות שמנות למדינה על כי לא הסתפק בסטירה אחת, אלא דרש גם את השנייה ולכן קיבל אותה ברבית דרבית.
לדעתי שיטה זו תצמצם משמעותית את תורי הערעורים, תפגע באלה אשר בהסתברות גבוהה ראויים לפגיעה, יען כי לא פעם אחת הוחלט שאינם צודקים, אלא הוחלט פעמיים שאינם צודקים.
ואם מערער יהיה צפוי ל100,000 ש"ח הוצאות למדינה, מלבד הוצאות הצדדים, על תיק של 50,000 ש"ח, ודאי הוא ופרקליטו יחשבו פעמיים אם כדאי לערער.
ואין כל צורך ללכת לקיצוניות כזו, יש נוסחאות יותר סבירות אשר יקטינו משמעותית את כמות הערעורים המיותרים ולא יפגעו יתר על המידה המערערים ה"צודקים"
אגב האם מישהו בדק מהו אחוז הערעורים (ללא בר"ע) המתקבלים לעומת אחוז העתירות הציבוריות המתקבלות? אני מציע לבדוק.
מה דעתך משה? |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אפרי הלפרין |
|
|
6 |
|
|
אין רעיון רע יותר מאשר הרעיון להרתיע באמצעו הוצאות מלערער. גם כך זכות הערעור היא של המבוססים בלבד. ללא ערעור אמיתי יעשו שופטים בערכאות נמוכות מה שהם רוצים
העתירות הציבוריות שנועדו להיות חריג הפכו לזרם בלתי פוסק הגוזל זמן שיפוטי יקר. הן אינן מסייעות במלחמה בשחיתות כי זו צריכה להיעשות על ידי המשטרה. אם מכרז מתנהל לא כראוי צריך לצפות שצד נפגע יפנה לעתירה לביתה משפט לעניינים מנהליים[זה כבר לא סמכות בג"ץ] אם מלחמה בשחיתות זה לםסול את ניצב גנות שנמצא זכאי לפני 14 שנה אז אני נגד.
בכל הנוגע לעתירות ציבוריות ראה רשימתי |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
גולדבלט משה |
|
|
|
|
|
קיצור תורים הוא מטרה חשובה, אך לא חזות הכל. את הפנייתך אל המשטרה, שתחקור בתלונות על שחיתות, הייתי מפנה אלמלא היתה לנו משטרת ניסו שחם שכישוריה אינם דלים, אלא אפסיים. העתירות הציבוריות, לא כולן אך די בכך שחלקן, הביאו תועלת רבה, וכאשר העותר סתם מבלבל את המוח - אפשר באמת להרתיעו בהוצאות, אם כי בזהירות רבה שלא לחסום את השער בפני עותרים.
לעניין יעקב גנות - הפסול בו היה למרות זיכויו, שכן אוי לזיכוי כזה. בחברה מתוקנת, אדם אינו מוכנס לביתך כאשר צחנה של אי-מוסריות אופפת אותו, גם אם אין לו כל הרשעה פלילית, וזה מה שהיה פסול באיש. |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
משה, עורך-דין |
|
|
|
|
|
לא כל עתירה היא במקום
ולא כל ערעור הוא במקום
ומעשית יש אינפלאציה גם בערעורים וגם בעתירות (לא רק ציבוריות) והמערכת נפגעת מכך.
מסקנתך כי יש בפועל לחסל את "ענף" העתירה הציבורית, שקול לחיסול "ענף" הערעורים, מה עוד שענף הערעורים צורך הרבה יותר זמן מבית המשפט, ואינני יודע כלל אם יחס תקורות/תפוקות שלו גבוה יותר מ"ענף" העתירות.
ולכן, מאחר שיש אינפלאציה, ןמאחר שהשפעותיה ניכרות, יש סיכוי לפתרה רק בעזרת מאמץ כולל ורב זרועי אשר יטפל בשוליים הטורדניים של כל ההליכים, ואם יש הליכים שאין בהם שוליים טורדניים כלל, אז לא ניגע בהם.
ודאי שיש שוליים טורדניים בערעורים, ודאי שיש שוליים טורדניים בעתירות לבג"ץ נגד החלטות בית הדין הארצי לעבודה (עתירות הנדחות בסיטונות כאילו מעתיקים השופטים את ההחלטות מתיק לתיק), יש אולי גם שוליים טורדניים בעתירות אחרות לבג"צ.
אבל לפטר את הש"ג בגלל שהמפקד שיכור? זה כל מה שאנחנו יודעים לעשות? |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אפרי הלפרין |
|
|
7 |
|
|
|
|
כתובת IP: |
212.199.242.112 |
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
יאצק |
|
|
|
|
|
ובלי רשות את הכביסה המלוכלכת של כמה מבכירי לשכת עורכי הדין ובהם ד"ר אוריון, עו"ד בן-יעקב, עו"ד בן-דוד ואחרים. אז הגיע לו שזרקו אותו משם לכלבים! |
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ש.ת. |
|
|
רויטל גור אריה
הקשר בין מערכות אלחוט לרשת הארגונית בארגוני חירום, על-רקע הדרישות התובעניות והייחודיות של רשתות התקשורת הקשורות לאבטחת הציבור
|
|
|
|
|
|
יוני בן מנחם
אכן, חלון ההזדמנויות להסדר מדיני נפתח שוב אך אסור למהר. בערבית אומר הפתגם "החיפזון הוא מן השטן"
|
|
|
|
|
|
רחמים יפת
בכותרת הרשימה שכתב דנקנר שכותרתה "הפרעת אמונים", מלגלג הכותב על עבירת הפרת אמונים. לא רק הכותרת מלגלגת אלא גם שני האירועים המתוארים ע"י הכותב הובאו על ידו כהוכחה לכך שעבירת הפרת אמונים, ראוי לה להקרא "הפרעת אמונים".
|
|
|
|
|
|
סמדר כהן
טוני בלייר אמר לפני אומה שלמה של עיתונאים ואנשי תקשורת, כי "העיתונות היא כמו חיה אכזרית שבאה לעולם כדי לקרוע לגזרים את בני האדם וכבודם". הוא המשיך לומר את דבריו ברוגע וציטט חלק מדבריו של המשורר רודיארד קיפלינג שאמר באחד משיריו כי התקשורת נהנית "מכוח וחוזק ללא אחריות"
|
|
|
|
|
|
ראובן לייב
אחרי שהאזרחים המבוגרים, החיילים ובני הנוער חרתו על דגלם את סיסמת צו השעה, ישרו גם מזללות המזון המהיר והשפים במסעדות את הקו והתאימו עצמם למציאות החדשה
|
|
|