הפגישה עם
דורון אלמוג התקיימה בבית קפה קטן בטורונטו, במהלך יום פגישות צפוף, שתוכנן במסגרת סיור בקנדה לקבלת תמיכה והפצת המידע על כפר עלה נגב. הכפר השיקומי הוקם עבור ילדים ומתבגרים פגועי מוחין, בנו שהה שם במשך שנה עד שנפטר. לזכרו של ערן שונה השם לעלה נגב - נחלת ערן. אלמוג מישיר מבט ומתאר את פעילותו כמו במבצע צבאי. הנושא בוער בעצמותיו ולא נותן לו מנוח. גם לאחר מות בנו הוא לא חדל לפעול ורואה בזאת שליחות אישית למען ילדים עם מוגבלויות קשות.
אלמוג גדל בבית בו הנאמנות והמחוייבות למדינת ישראל היו חלק מהוויתו. הוריו ילידי הארץ, הוא נולד ב-1951 ומתאר כי מדי שבת התכנסו חברים ושכנים ושוחחו עם הוריו על מלחמת העצמאות והמשך עתיד המדינה. את אימו הוא מכנה "אשת ברזל" ונראה כי בחר ללכת בדרכיה.
נקודת המפנה הראשונה בחייו של האלוף במילואים דורון אלמוג הייתה בעקבות מלחמת יום כיפור. שני האחים לבית אברוצקי, ערן ודורון, נלחמו בגזרות שונות במהלך המלחמה. מכיוון שלא נוצר קשר עם אף אחד מהאחים, נחשבו שניהם כנעדרים כמעט עד תום ימי הלחימה. בטלפון הראשון שיצר קשר עם אמו, לא זלגה אפילו דמעה אחת, נאמר לו כי "איבדנו את ערן". אלמוג שיצא לשטח בעקבות אחיו, גילה כי הוא נפצע קשה ודימם למוות במשך שעות ארוכות ליד הטנק שלו. "אני נשבעתי שלעולם לא אשאיר חייל מדמם מאחור". זו הייתה ההתחייבות שלו למדינת ישראל שבעקבותיה שירת בין השאר כמפקד סיירת צנחנים, מפקד חטיבת הצנחנים ובתפקידו האחרון בצה"ל כאלוף פיקוד דרום.
מבחן משבר הציפיות של אלמוג, שהיה המניע להמשך שירותו בצה"ל, היווה גם קו מנחה לסיום שירותו. "חודשים ספורים לאחר לידתו, נודע לנו שערן בננו יסבול במשך כל חייו משילוב של פיגור ואוטיזם. ציפינו שיהיה מוצלח יותר מאתנו. שיגיע רחוק יותר. הכל התרסק באחת. לא בר מצווה, לא חתונה, לא ילדים, לא תארים אקדמאיים. זה לא יהיה הילד שאפשר יהיה להתגאות בהישגיו. היו שהציעו לא לקחת אותו הביתה. להשאירו לבד, כמו ערן אחי... כולנו נשבעו שאת ערן בננו לא ננטוש".
ערן, בנו של אלמוג שנקרא על שם אחיו ז"ל, סבל מצירוף של אוטיזם ופיגור קשה כתוצאה מפגיעה מוחית מלידה. אלמוג מכנה אותו המורה של חיי "הוא אף פעם לא קרא לי אבא, בדרכו, שאל אותי תמיד שאלות קשות. אתה יכול להעלים את קיומי או לפרסם את המצב... אך אנחנו, אשתי ואני החלטנו לאהוב אותו ולהילחם עליו". אלמוג ואשתו החליטו לבנות כפר בו יוכל לחיות לאחר שלא יוכלו לטפל בו עוד "מעין מיקרוקוסמוס של העולם, כדי לאתגר אותו, כפר שבו יוכל לחיות לאחר שנמות".
במהלך שנתיים פעל כדי לשכנע גורמים בכירים לתמוך בפרויקט. עלותו הוערכה בכארבעים מיליון דולר. לאחר מאבק ארוך התקבלה תשובה חיובית אך מסוייגת - "יש אישור לקבל תקציב אך על כל שקל שאתה תביא, המדינה תיתן אחד נוסף. לא ויתרתי ויצאתי למסע התרמה, גייסתי כספים והבאתי מיליונים למדבר". לפני ארבע שנים, בשנת 2006, הוקם הכפר השיקומי עלה נגב.
'עלה נגב' הינו פרויקט ייחודי שהוקם עבור מתבגרים הסובלים מליקויים גופניים או שכליים. הכפר נמצא סמוך לאופקים וכולל מתחם עם מגוון רחב של שירותים, שתוכנן במיוחד עבור הדיירים והאורחים. הגישה החדשנית של הפרויקט מאפשרת למבוגרים עם ליקויים להגיע לשלב בו הם מסוגלים ליצור קשרי גומלין עם העולם הסובב אותם והופכים לחברים יצרניים בחברה הישראלית. פרויקט זה יצר קנה מידה חדש בתחום החינוך המיוחד בארץ ובעולם.
"אני מודה לבני שהביא לחיי את האתגר הגדול שלי, ובסופו של דבר הכל מבוסס על הרוח, החזון והמחויבות". ערן נפטר בשנת 2007 ממחלה קשה וזכה לשהות בכפר במשך שנה בלבד.
דורון אלמוג זכה להימנות עם מדליקי המשואות ביום העצמאות תשס"ו על פועלו להקמת והמשך הפעילות של מרכז עלה נגב. כיום, כ-40% מתקציב הפרויקט ממומן ע"י משרדי ממשלה שונים והשאר מגיע מכספי תרומות.
במהלך ביקורו בקנדה, נאם אלמוג בפני חברי לשכת המסחר קנדה ישראל. בתשובה לשאלה בנוגע לדרך להגברת מחויבות הדור הצעיר לישראל, אמר אלמוג, כי כדי לחזק את המחויבות ההדדית אשר מגבירה את המוטיבציה והקשר למולדת של העם היהודי, יש לשים דגש על החינוך. החינוך הוא הכלי המרכזי שצריך לפתח כדי שהדור הצעיר יתגאה במדינת ישראל.
אלמוג משמש כיו"ר חברת ההשקעות אתלון אשר משקיעה בתחום ביטחון הפנים (Home Land Security). החברה משקיעה בחברות ישראליות שפתחו טכנולוגיה בנושא זה והצליחה לגייס סך של כ-50 מיליון דולר. ההשקעה כיום מתמקדת בשבע חברות ישראליות ביניהן PerSay אשר מתמחה בטכנולוגיה של זיהוי קולי, ו-BlueBird אשר מתמחה בפיתוח כלים אוויריים טקטיים. מחזור גיוס הכספים הראשון היה לפני המשבר הכלכלי האחרון, להערכתו המציאות הכלכלית תמשיך להיות לא יציבה בטווח של השנה הקרובה, ולכן גיוס נוסף ישקל בהתאם. הוא מצביע על שלושה תחומים מובילים בטכנולוגיה להם יש ביקוש בשוק - מודיעין עסקי הכולל גם חשיפת איומים אנטרנטיים, הגנה על נכסי החברה שביניהם גם מערכות המידע וכלים לבקרת כניסה.
בהקשר לאירן טען אלמוג כי ישראל אינה צריכה להוביל קמפיין תקשורתי בעולם. צריך להשקיע מאמץ כדי להגדיל את התמיכה במאבק ולגרום למדינות נוספות להצטרף ולהגיב באופן אקטיבי. את האופציה של תגובה צבאית יש לשמור כמוצא אחרון, ובינתיים יש להתכונן לאפשרות כזו בצורה הטובה ביותר על-ידי קבלת מודיעין מפורט של הנעשה באירן, ולהעדיף פעילות עם חתימה נמוכה.