המפתחות אצל הג'ינג'י - שוב

למרבה הצער לא דיווחו לנו העיתונים מה עלה בגורלו של החתול החבלן. ייתכן והוא משוטט נעול במגפיו בעיבורה של עיר וזומם מזימות נגד שלומם של אזרחינו התמימים. עד לפני זמן לא רב היו מעמידים במדינות שונות בעלי חיים למשפט. ברוב המקרים סבל בית המשפט מחוסר שיתוף הפעולה של הנאשמים שלעיתים קרובות בחרו בזכות השתיקה ובמקרים מסוימים אף נבחו על השופט. גזרי הדין היו חמורים במיוחד: כליאה ואף הוצאה להורג היו עניין של מה בכך. לאור רצונה של מערכת המשפט להרחיב בהתמדה את תחומי עיסוקה ומכיוון שחתולים מסוכנים כאלו משוטטים בעליל בחוצותינו, ברור כי יש להקים מיד בית משפט לענייני בהמות וסתם חיות. במקרים של עומס בבתי משפט אחרים כמו בית הדין לתעבורה אפשר יהיה להיעזר גם בשירותיו של בית משפט זה.

כעת ברור לכולם כי כל מוסדות הפיקוח והבקרה שעסקו בענייני חפציבה עשו את מלאכתם נאמנה בנאמנות ובכישרון שאין לו שיעור. המחדל היחידי הברור הוא מדוע שמם של גיבורי השעה אינו מצורף לרשימת מקבלי הצל"שים במלחמת לבנון השנייה. השוטרים והבלשים הפרטיים, לדוגמה, שעקבו אחר מר יונה אורז מכולה ובה כל תכולת ביתו הירושלמי סברו (בצדק!) שהוא פשוט מתכוון לעשות את החג בבית חמותו. הגדול מכולם הוא כמובן הגיבור האלמוני בבנק ישראל שלפי העיתונים העביר לדרישתו של מר יונה חמישים מיליון (!!) דולר לבנק בקולחוז במחוז קולימה שברוסיה. לכותב שורות אלו מחוז קולימה מוכר מספרי סולזינצין וסרטיהם של במאים רוסים נשכחים. אי לכך אצתי רצתי ל-Google earth ואז הסתבר שאכן למחוז קולימה כל הנתונים להפוך למרכז פיננסי בינלאומי דוגמת ניו-יורק או לונדון. זאת כמובן בתנאי שיבראו את עצי הטונדרה (או הטייגה...), ירדפו את דובי הפרא ויתגברו על היתושים בגודל מבצר מעופף המזמזמים בניחותא מעל הביצות המחוזיות. מכאן, מובן לחלוטין לכל בר בי רב, כי לא היתה שום דרך לחשוד בהעברה הכספית הזניחה הנ"ל. הפקיד או המנהל עלום השם בבנק ישראל יכול לצנוח באנחת רווחה אל הפנסיה המרופדת היטב המגיעה לטובי בנינו במגזר הפיננסי. אם בכל זאת יחפש גיבורנו תעסוקה (מה שלא סביר בהחלט), מציע המדור בצניעות הראויה את מפעל פרוטארום.