ערב השנה החדשה הבאה עלינו לטובה (כך כולנו מקווים) ועל סיפם של הימים הנוראים, בהם אנו מכים על חטא (ולא על שכמו של הזולת) ראוי שנתבונן בראי, ועם יד על הלב נודה ביושר: אנחנו אכזבת השנה, אנחנו ואין בלתנו, אל לנו להטיל את האשמה על אחרים!!!
לא על ראש הממשלה השרדן המצופה בטפלון, לא על שכמו של שר הביטחון לשעבר, ולא על כתפיו של נשיא המדינה לשעבר, ולא על שכמם של אלה שהתחרו בהם כיצד יטיבו למרר את חיינו ולפשוט את עורנו. עליהם שפכנו (גם כותב שורות אלה) קיתונות של רותחין, רבבות של מילים חסרות תועלת. בבחינת הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
נבחנו, חשפנו שיניים, והגרנו ריר עד לעייפה, ניסינו להטביע את גיבורי בקורתנו בים של מילים והכול לשווא. כפי שאמר בזמנו דן בן אמוץ: "ישראל היא מדינה דמוקרטית לתפארת בה האזרח יכול לדבר ללא פחד אל... הקיר".
אנחנו שבאדישותנו אכזבנו את המילואימניקים ואת המשפחות השכולות שאבדו את יקיריהם במלחמת לבנון השנייה, שקראו לנו לבוא ולהתייצב לצידם בהמונינו בכיכרות הערים וברחבת הכנסת, כדי לאלץ את ראש הממשלה הכושל להתפטר, אך רובנו בוששנו מלהופיע. היו בתוכנו כאלו שנענו לקריאה, אולם הם נואשו כשנוכחו לדעת שהם קומץ קטן מדי של אכפתניקים. אכן הם עשו כמיטב יכולתם, אך בהעדר ההמונים, הפגנתם הוכחה כחסרת תועלת.
רבותי, אנחנו כולנו היינו חייבים במיליונים להתכנס ולהפגין כמו הכתומים באוקראינה שניצבו דוממים חודש תמים בקור המקפיא, או כמו אזרחי רומניה שמוטטו את הרודן המושחת והשנוא צ'אוצ'סקו.
בימים בהם מגיעים מים עד נפש, רק פעילות חוץ פרלמנטארית יש בה תועלת כדי לנער מנהיגים המתנכרים לסבלם של בוחריהם. כמו אטימותם המקוממת לסבלם בן שבע השנים של תושבי שדרות ועוטף עזה המופקרים למטחי הקאסמים. ואנחנו, ממשיכים בחיי השגרה שלנו כאילו ושדרות אינה בתוך גבולות ישראל, אלא שטח כבוש כמו גוש קטיף שברחנו ממנו בחרפה. ואזרחי ישראל שצה"ל החריב את בתיהם, ממשיכים לחיות עד היום לחרפת כולנו כפליטים בארצם. ועל חורבות בתיהם, שם הבטיחו לנו הוזי המזרח התיכון החדש שיוקמו כפרי נופש ובתי מלון, שם מוצבים לאסוננו משגרי הקסאמים.
אנחנו רבותי בכבודנו ובעצמנו הם אכזבת השנה!! נוכל לקוות לשנים טובות יותר בעתיד רק אם נאמין בכוחנו, נתנער מהייאוש, נתרומם מהכורסאות, נצא לרחובות במיליונים ונזעק בחמת זעם את זעקתנו. אנחנו חייבים זאת לילדינו, עלינו להוכיח אחת ולתמיד למנהיגינו שיש קווים אדומים אותם חלילה להם מלעבור.
אנחנו מטיבים להצטופף בהמונינו בדיוטי-פרי בנתב"ג, במגרשי הכדורגל ובקניונים, אך נרפים מכדי לצאת לרחובות ולמחות נגד אלה האחראים לגורלנו ולגורל ילדינו. כאן אנחנו מתרצים את האדישות שלנו ב"כלום לא יעזור". את התירוצים הללו מטיבים לדעת המנהיגים שלנו המצפצפים עלינו וממשיכים לעשות בנו כרצונם. שנה טובה של התנערות לכולנו.