בשבוע שעבר, בעוד עם ישראל עסוק בהכנות האחרונות לקראת השנה החדשה, הפציצו מטוסי הקרב של ישראל מטרות עלומות בסוריה. בעוד שדובר צה"ל סרב להגיב על הידיעה, צבא סוריה דיווח כי כוחותיו ירו לעבר מטוסי צה"ל אשר לטענתו, הפציצו מטרות במדינה. עם זאת מעניין לציין כי תגובת סוריה היתה מאופקת. היא אומנם שלחה מכתב מחאה למזכיר הכללי של האו"ם, אך לא דרשה את כינוס מועצת הביטחון.
בהעדר מידע מלא על הפעולה, סיבותיה ותוצאותיה, אין פלא כי שמועות רבות פרחו מיד בתקשורת, כפטריות לאחר גשם. כתבת ה-סי.אן.אן, כריסטיאן אמנפור, טענה כי מטוסי צה"ל תקפו משלוח נשק מאירן שנועד לחיזבאללה, והועבר דרך שטחה של סוריה. היא גם טענה כי כוחות קרקע ישראלים השתתפו בתקיפה.
לעומתה טען הוושינגטון פוסט כי מטרת ההפצצה היו מתקנים שישראל חשדה כי הכילו חומרים גרעיניים שהעבירה צפון קוריאה לסוריה.
גורמים בנאט"ו טענו כי גיחת מטוסי חיל האוויר נועדה להעביר אזהרה לסוריה, ולא לגרום נזק נרחב או להצית מלחמה. היא היוותה למעשה הודעה לסורים כי ישראל מודעת למאמצי סוריה לפתח מערכות טילים שייעדם הסופי יהיה כנראה החיזבאללה. המטוסים שיגרו על-פי מקור זה, ארבעה טילים לאזור שבו ישראל מעריכה כי קיימים מתקנים לפיתוח ולייצור טילים. במתקנים אלה שוהים כנראה מומחים מאירן ומצפון קוריאה. ייתכן, הוסיף המקור, כי ישראל רצתה גם לבחון את יעילותן של מערכות ההגנה נגד מטוסים שרוסיה העבירה לאחרונה לסוריה.
עיתון בכווית מסר כי גורמי מודיעין טורקיים סייעו לצה"ל בגיחה לשטח סוריה, בלי ליידע את הממשלה הטורקית. הוא גם טען כי מטוסי הקרב של ישראל חדרו בכוונה ובידיעת הצבא הטורקי אל שיטחה הריבוני של טורקיה. זאת כדי להעביר מסר לממשלה האיסלאמיסטית הטורקית, בראשותו של עבדוללה גול, כי ישראל בשיתוף צבא טורקיה, מעוז החילוניות במדינה, אינם רואים בעין יפה את הסלחנות שמגלה גול כלפי העברת הנשק מאירן לסוריה וללבנון דרך טורקיה.
משרד החוץ האמריקני אישר כי דמשק יצרה קשרים חשאיים עם ספקים כדי להשיג ציוד גרעיני. במסגרת קשרים אלו ביקרה בדמשק משלחת מצפון קוריאה. ייתכן כי הקשר בין סוריה לצפון קוריאה הוא חלק מרשת שהקים מדען הגרעין הפקיסטני עבדול קאדר חאן. מעניין לציין בהקשר זה כי צפון קוריאה היתה המדינה הלא-מוסלמת היחידה שגינתה את ישראל. שרת החוץ האמריקנית קונדוליזה רייס אמרה כי ארה"ב מודאגת מהפצת נשק להשמדה המונית, והוסיפה, "עלינו לנקוט את המדיניות שתמנע מהאנשים המסוכנים ביותר בעולם להשיג את הנשק המסוכן ביותר, וזה מה שאנחנו עושים מדי יום."
יחסי ישראל עם סוריה מתוחים ביותר מהיום הראשון להקמתה של מדינת ישראל. במאי 1948 פלש צבא סוריה לשטחה של מדינת ישראל וכבש את צמח, מסדה ושער הגולן, אך נהדף כחודשיים לאחר מכן. סוריה היתה המדינה הערבית האחרונה שחתמה עם ישראל על הסכם שביתת נשק ביולי 1949. התקופה בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים הייתה רצופה בתקריות אש חמורות, כולל הפגזת יישובים לאורך הגבול המשותף וירי על ספינות דייגים בכנרת. כתוצאה מכך כבשה ישראל במלחמת ששת הימים את רמת הגולן.
במלחמת יום הכיפורים ב-1973, פלש צבא סוריה אל הגולן והצליח להשתלט על חלקים ממנו למשך כמה ימים, אך כוחות צה"ל כבשו שטחים אלו בחזרה לפני תום המלחמה, ואף השתלטו על שטחים בעומק סוריה. במאי 1974 נחתם הסכם הפרדת כוחות בין ישראל לסוריה וכוח או"ם הוצב בין שני הצבאות. בדצמבר 1981 קיבלה הכנסת את חוק רמת הגולן אשר סיפח למעשה את הרמה לישראל.
בספטמבר 2004 הכריז ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, זכרו לברכה, כי ישראל תהיה מוכנה לסגת מרמת הגולן בתמורה להסכם שלום סורי-ישראלי. אולם המשא-ומתן בין הצדדים נקלע למבוי סתום עקב הפער בין הצדדים בנוגע למיקומו הסופי של הגבול, וסידורי הביטחון שיתקיימו לאחר נסיגת ישראל.
ראשי הממשלה שבאו לאחר רבין, בנימין נתניהו ואהוד ברק ניהלו אף הם מגעים גלויים וחשאיים עם הסורים, אולם הם לא הצליחו לגשר על פני שאלת הגבול והשליטה במימי הכנרת.
המתיחות הרבה בין ישראל לסוריה בימים האחרונים הזכירה לכולנו כי אווירת המרגוע הנפלאה ברמת הגולן היא תמיד בסימן שאלה גדול אשר יטריד כנראה את שלוותה של מדינת ישראל עוד לימים רבים.
