X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  מאמרים
לא יודעת כמה ילדים יש לה, אבל גופה גדול ורפוי, בטנה ענקית, היא נעה בכבדות, הילוכה ברווזי, תנועותיה איטיות, מבטה עייף, וכל מה שהיא עושה, אפילו האופן בו היא פורשת את המגבת על המזרן הדק ונאנחת - מעציב אותי
▪  ▪  ▪

לא רציתי לשאול אותה בת כמה היא, למרות שברור היה כי גילה צעיר בהרבה מהמראה שלה. השאלה הייתה אמורה להיות מכוונת אל גודלו של הפער. האם מעל תריסר שנים? והתשובה הייתה אמורה לכוון לסיבת הפער: האם הוא תוצר של לידות הרבה? הזנחה מתמשכת? כניעה פסיבית לגנטיקה גרועה? או שמא זהו פער מדומה?
מה זה פער מדומה?
מובן שלא שאלתי. חששתי פן לא אצליח להסתיר את דעתי האילמת על איך שהיא נראית, אשר ודאי תשתמע בינות למילים, לצלילים, להבעות הפנים, לגוונים. לא היה לי חשק לנקוט בצביעות המתבקשת.
אך הביקורת מוצדקת וצריכה להיאמר: אישה צעירה המעבירה את גופה הזנחה כה חמורה, עד כדי התעללות בגוף - עושה טעות, חוטאת כלפי עצמה, כלפי אוהביה, כלפי התלויים בה וכלפי הסביבה, כן גם כלפי הסביבה (את, אתה ואני), ולא רק מהבחינה האסתטית, אלא גם ובעיקר מבחינה בריאותית כלפי עצמה (אגב, כנ"ל לגבי גברים, בעיקר אלה היולדים הרבה).
נראה שגם היא עצמה מבינה זאת, אחרת לא הייתה מגיעה להתעמל במכון.
אך כאמור לא נשאלתי ואיש לא ביקשני לתת דעתי.
עיקרון "סופיות הדיון" מחייב החלטה, אך טרם הגעתי אליה; האם זהו עצם המראה הלא אסתטי שמעורר את רגשות הדחייה ממנה? או שמא אלה הם הרחמים שהיא מעוררת? כך או כך, האמפתיה כלפיה נבלעה בדחייה, ושוב היא עלתה עד כדי רחמים, וחוזר חלילה...
היא מתעמלת אך בקושי. תנועותיה חסרות קואורדינאציה וחסרות מוטיבציה. היא מרבה לאבד את שיווי משקלה וליפול על המזרן. את שיווי משקלה היא מאבדת גם בתרגיל פשוט כמו הרמת רגל ימין לאחור עם כיווץ ישבנים. בעצם, אין לה שיווי משקל, ודומה שרק כוח המשיכה פועל ומנחה את תנועותיה.
היא צוחקת על עצמה, המדריכה צוחקת איתה - והצחוק הזה עצוב.
לא יודעת כמה ילדים יש לה, אבל גופה גדול ורפוי, בטנה ענקית, היא נעה בכבדות, הילוכה ברווזי, תנועותיה איטיות, מבטה עייף, וכל מה שהיא עושה, אפילו האופן בו היא פורשת את המגבת על המזרן הדק ונאנחת - מעציב אותי. ההימור שלי: 7 ילדים לכל הפחות, והיא התחילה בלידות בגיל 19 לכל היותר.
מעניין, שהיא לא מרבה לומר "בעזרת השם" למרות שהיא דברנית לא קטנה. היא גם לא מברכת את הקדוש ברוך הוא בכל משפט מעבר למצופה למרות שהיא משגרת לסביבה תדמית אחרת. מעניין. מאוד מעניין.
איך היא הגיעה לכאן בכלל, לבושה בבגדים הרבה? מה היא עושה כאן בינינו המתעמלות עם הגרביונים העבים שלה? מדוע היא לובשת מעליהם מכנסיים ארוכים אותם היא מסתירה מאחורי טוניקת פיג'מה בעלת שרוולים ארוכים המגיעה לה עד מתחת לברכיים ועוטפת אותה כמו הייתה יין שמור היטב בתוך חבית עץ נוקשה?
חביתוש עם תרבוש (מבד מגבת על הראש)... ואין פה גבר אחד ממנו יש להצטנע.
ולמה היא עונדת כל כך הרבה תכשיטי זהב על הצוואר והידיים?
ואיך בכלל אפשר להתעמל עם המראה החנוט הזה?
ולמה (ריבונו של עולם), היא תופסת את מקומה בשורה הראשונה של המתעמלות, מול המדריכה המושלמת, מסתירה לכל לובשות גופיות הלייקרה הקצרצרות ולכל בעלות מכנסיי הטייץ המינימאליים את מושא ההערצה והמודל לחיקוי?
מילא היתה חוזרת בתשובה... זה עוד היה נסלח איך שהוא, אבל היא לא!
כאמור, נמנעתי מליזום עמה שיחה, נמנעתי ממפגש העיניים, נמנעתי מלהתעמל בקרבתה, התרחקתי עד אל מתחת למזגן המקפיא. אבל אני, אין לי מזל בדברים האלה... או אולי, במחשבה שנייה, דווקא יש... היא תפסה אותי לאחר השיעור, ממש ארבה לי ליד מתקן המים, ולמרות שהסתתרתי מאחורי הפוני הנצחי ושידרתי שאני נורא ממהרת, היא שאלה אותי הכי רגוע שיש אם אני מתעמלת במכון כבר הרבה זמן.
"רואים שאת בכושר", ציינה במתק שפתיים. אמרתי לה שהתחלנו להתעמל באותו היום ממש, אבל שלא תיפול רוחה שכן לפני כן התעמלתי במקום אחר, ולפני כן "עשיתי הליכה" ובעצם כל השנים אני מתעמלת ושומרת על עצמי כי אסור להזניח, אסור, אסור אסור להזניח, והגוף יש לו זיכרון, והוא גם לא פראייר.
"אההה... נכון, את צודקת מאוד. אסור להזניח"
"אל תדאגי, גם את, לאט לאט תיבני את הכושר שלך, את הזיכרון של הגוף, בהדרגה... אם תתמידי. חשוב להתמיד".
"כן, כן, זה ייקח קצת זמן בעזרת השם".
"כן, כן, הוא יכול לעזור, יכול וגם צריך, חייב!".
"כן, כמובן".
"כמובן"
"בת כמה את?" שאלה לפתע...

לאתר של טל רבינוביץ'
תאריך:  18/09/2007   |   עודכן:  18/09/2007
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
בועז מושקוביץ
שבע שנים מתרחקת ישראל הרשמית בבהלה מהתפוח הלוהט של העשור: פרשת מוחמד וג'מאל א-דורה. היה זה האירוע שגרם לפלשתינים לעבור ממהומות האבנים "הרגילות" למלחמה בכדורים ופצצות. בעקבות האירוע נערכה חקירה ממצה, אך למסקנותיה נמצאו אזניים קשובות רק בחו"ל
נרי אבנרי
הפואנטה במאמרו של דנקנר מדהימה: המדינה בסכנה, הניחו לאולמרט! ואם חס ושלום מדינת ישראל תיקלע למלחמה נוספת תחת הנהגתו, והתוצאה תהיה עגומה. מה נגיד - לא ידענו? קראנו ולא הבנו את דוח וינוגרד?... האתרוג פגום מר דנקנר
ניב נבון
אחרי שנים שבהן התרגלנו בצורה מכאנית משהו להגיע לבית הכנסת, ולהתנצל בפני כ-ו-ל-ם על ה-כ-ו-ל, על ש"חטאנו, עווינו, פשענו". סוף סוף נפתח לנו פתח להביו ש"סליחה" היא הזדמנות לשינוי שאנו צריכים ויכולים לעבור
עו"ד חיים קליר
השופטים, למרבה הצער, אינם לוקחים בחשבון כי חמישה תאגידי ביטוח בישראל מרכזים בידיהם כיום כמעט את כל שוק הביטוח וחלק ניכר משוק ההון. השפעתן מאיימת. השופטים מתעלמים מהגישה הרווחת כיום בעולם, לפיה גופים שכאלה מהווים סכנה לזכויות האדם יותר מהרשויות עצמן
אריק באך
המשטרה עומדת בשנה הקרובה בפני אתגר רגיש ומיוחד במינו - איחוד אגפי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה), היחידה לחקירות בינלאומיות (יאחב"ל) והיחידה הכלכלית
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il