נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי נהג מכונית מתנגש בגמל ויוצא מזה בשלום. האחרון שזה קרה לו היה שלמה (מומי) עמר, סגן מנהל מרחב הנגב של מד"א.
בין השנים 2000 ל-2004 עשיתי את הדרך מב"ש לדימונה ולהיפך מידי יום ביומו. לעתים פעמיים ביום. בבקרים ובלילות, לרוב בלילות. לפרקים בחשכה מוחלטת, בגשמים, כאשר בצדי הדרך אין ולו עמוד תאורה אחד לרפואה. בשנים האחרונות, תודה לאל, אני עושה את הדרך הזו "רק" שלוש פעמים בשבוע, אבל רק בלילה. מפחיד.
עד כה, שוב תודה לאל, הגעתי ליעדי בשלום. לצערי, למומי עמר ז"ל, כמו לקודמיו - משפחת תורג'מן, מאיר מדלסי, סא"ל חיים יוסף ואחרים ע"ה - לא היה מזל: הם קיפחו את חייהם ממש ברגע ההתנגשות בגמל ששוטט על הכביש.
מומי עמר לא נסע במהירות. גם לא בחשכה מוחלטת. הוא לא היה, חלילה, שיכור, למרות ששב מטקס הרמת כוסית לחג. כל "חטאו" היה שלא הבחין בעוד מועד בגמל המשוטט, כיוון שהאזור היה חשוך וצבע הגמל היה כצבעה של האדמה.
משטרת ישראל, לשיטתה, נלחמת בתופעות שליליות רבות אשר בשנים האחרונות הפכו לייחודיות למגזר הבדואי בנגב: גביית דמי חסות, גניבת מכוניות, סחר בנשים, בנייה בלתי חוקית ועוד מרעין בישין. לצערי, בכל הנוגע למיגור תופעת הגמלים המשוטטים,היא לא עושה די, אם בכלל.
לפני מספר שנים הצהירה המשטרה, כי מעתה ואילך כל גמל שייתפס משוטט באמצע כביש כשהוא לא מסומן, יחולט, ובעליו אף יועמד לדין. אז אמרה. בדיוק כפי שהיא אמרה דברים אחרים שהתבררו כחסרי כיסוי. לפיכך הגיעה העת לנקוט יוזמה, שתהיה בחזקת מכת מנע.
אני לא מתכוון להשיא למשטרה עצות ולהציע לה באיזה צעדים לנקוט, מצדי שתפעל על-פי שיקול דעתה וראות עיניה, העיקר שתפעל. כך שמבחינתי היא יכולה גם להמית את הגמלים החוצים את הכביש. זה אומנם נשמע אכזרי ולא אנושי, אבל בבחירה בין חייו של נהג תמים על כביש דימונה ב"ש למשל, לבין חייו של גמל משוטט, אני מעדיף שהגמל יהיה זה שלא יחזור לאהל בשלום... ויפה תאונה אחת קודם.