כדי לשרת את תזרים המזומנים שלהן, נזקקות חברות הגז למכירת הגז במהירות. לכן החלו החברות לבחון שלוש אופציות ליצוא הגז הטבעי. חלופה אחת היא לייצא את הגז באמצעות צינור תת-ימי שיוליך אותו לטורקיה או ליוון, שם ישתלב בצינורות הגז המתוכננים מטורקמניסטאן ואזרבייג'אן לדרום אירופה ולמזרחה. היתרונות בחלופה זו הם היעדר הצורך בהקמת תשתית יבשתית או בשינוי מצב הצבירה של הגז המופק וכן חסות של האיחוד האירופי לפרויקט, שתבוא לידי ביטוי באשראי נוח או אף במענקים.
האופציה השנייה שאותה בוחנות השותפות היא שוק ה-LNG (גז טבעי נוזלי). מדובר בהקמת מתקן הנזלה יבשתי בקפריסין או בשימוש במתקני ההנזלה שבמצרים, שאליהם יוזרם הגז בצינור, ושמהם הוא ישווק באמצעות מיכליות לצרכנים בעולם.
ואולם, היתכנותן הכלכלית של שתי חלופות אלה הוטלה באחרונה בספק נוכח מצבו של שוק הגז הטבעי באירופה ובעולם. בראיון ל-TheMarker אמרה באחרונה ד"ר ברנדה שפר, ראש תוכנית ה-MA לניהול מדיניות אנרגיה באוניברסיטת חיפה, כי מעמדן הפיננסי של יוון, איטליה וטורקיה לא יאפשר גיוס כספים למיזם, מה גם שצריכת הגז ביוון רק יורדת בעקבות המיתון, איטליה מייבאת את הגז מרוסיה וטורקיה רוויה בגז. שפר הוסיפה שרוסיה לא תאפשר לגז ישראלי לפגוע בשיווק הגז לאירופה, וכי ממילא ישראל לא תוכל להתחרות בגז שיוזרם בעתיד מטורקמניסטאן למשל, או מאירן.
שפר גם הסבירה כי היא אינה רואה עבור הגז העודף שוק חלופי לזה הישראלי שנמצא בהישג יד. "לחברות הגז יש אינטרס להציג שוק יצוא בהישג יד, כי זה יעזור למחיר הגז בשוק המקומי", אמרה שפר. לדבריה, הקמת מתקן הנזלה מותנית בחתימה על חוזים ארוכי טווח כאשר לגז הישראלי אין יתרון בתחום זה על פני גז אוסטרלי, אינדונזי או רוסי למשל, הממלאים כיום את צורכי מדינות אסיה.
מעבר לכך, הדגישה שפר כי על ישראל לשמור את הגז הטבעי שיימצא לצרכים אסטרטגיים ולהבטיח את הביטחון האנרגטי של המדינה לתקופה שלאחר מיצוי הגז מתמר. בראיון ל-TheMarker לאחר שהתבשר על תוצאות הסקר בלווייתן אמר הממונה על חיפושי הנפט והגז במשרד התשתיות, ד"ר יעקב מימרן, כי נשקלת האפשרות לייצא את הגז מלווייתן. לדבריו, "אי-אפשר להכריח את חברות הגז למכור את הגז בשוק המקומי". עם זאת, מימרן אמר כי הגז שיימצא הוא רכוש המדינה וכי נשקלת האפשרות לשריין חלק ממנו העתידי לאחסון אסטרטגי לצרכים לאומיים.