תקופת החגים נפתחה במבצעי מתנות של חברות ביטוח הרכב. חברת הביטוח הפניקס מציעה הנחות גדולות בהשתתפות העצמית למבוטחים שיסכימו לתקן את ריכבם במוסכי ההסדר של החברה. הגדילה לעשות חברת ביטוח ישיר המציעה "לסלוח" למבוטח על התאונה שעשה ולוותר לו לגמרי על ההשתתפות העצמית. בנושא זה אף הוגשה תלונה לממונה על הגנת הצרכן במשרד התעשיה והמסחר בגין חשש להטעיית הציבור. מסתבר כי החברה "שכחה" לציין כי מתנה זו מותנה בהגבלות רבות (ביניהן תיקון במוסכי ההסדר שלה...).
השאלות, אותן ישאל כל בר-דעת, הינן רבות: מדוע חברות הביטוח משקיעות מאמצים רבים כל כך בהשפעה על שיקול דעתו החופשי של המבוטח בבחירת שמאי ומוסך (תוך שימוש בהשתתפות העצמית שהן גובות ככלי מיקוח)? מדוע הפרסומים מצניעים את העובדה כי ה'מתנות' מותנות בתנאים שונים (ובעיקר בכך שתיקון הרכב שעבר תאונה יתבצע במוסכי ההסדר של חברות הביטוח)? הספקנים שבינינו, ישאלו אף "מהיכן מגיע הכסף למתן ההנחה?" ו"מדוע יש לחברת הביטוח עניין היכן יתקן המבוטח את הרכב?"
לדעתי ולדעת רבים אחרים, מבצעים אלו מטעים את הצרכן, אינם עומדים בדרישות החוק, ומטרתם הפקת רווח על גבם של המבוטחים בדרך עקיפה - חיסכון בעלויות התיקון ובעלויות תשלומי ירידת הערך.
מה מסתתר מאחרי המבצעים החגיגיים של חברות הביטוח?
אין מתנות חינם! ניסיון החיים והערכאות המשפטית בישראל הוכיחו כי מה שטוב לחברת הביטוח בדרך כלל רע למבוטח. במוסך ההסדר שולטת חברת הביטוח בכל מהלך התיקון, לרבות הבטיו המקצועיים והבטיו השמאיים. וזה משתלם לה כלכלית. הרבה יותר משתלם. מדוע? ראשית, היא מפחיתה את שיעור ההוצאה הכספית לסילוק תביעת המבוטח בגין התאונה (הן ברכיב נזק ישיר והן ברכיב ירידת ערך). שיעור ההפחתה עולה לרוב בהרבה על שיעור ה-"הנחה" בדמי ההשתתפות העצמית. שנית, חברת הביטוח מצטיירת בעיני המבוטח כ"מיטיבה". היא "השיגה" למבוטח תיקון (לכאורה) ללא מאמץ לוגיסטי או משפטי מצידו, אך מאידך, כשמתגלה כי המוסך ו/או השמאי לא עשו מלאכתם נאמנה, לרב הינה מתנערת מאחריות ("אני כבר שילמתי") ומפנה אצבע מאשימה כלפי בעלי מקצוע אלו (תוך שהיא מפקירה גם את המבוטח וגם אותם) - זאת למיטב ידיעתנו וניסיוננו הרב.
מהי ההשתתפות העצמית וכיצד הפכה לכלי מיקוח?
ההשתתפות העצמית הינו ה'קנס' אותו נדרש לשלם בעל הרכב אם עשה תאונה באשמתו. שיעור דמי ההשתתפות העצמית שעל מבוטח לשלם במקרה תאונה הינו למעשה הכלי באמצעותו שולטות חברות הביטוח בשוק תיקוני הרכבים. השליטה מתבצעת ע"י ניתוב המבוטחים למוסכי ההסדר שהפניה אליהם מקנה הנחה. הפער בשעורי ההשתתפות העצמית שנדרש מבוטח לשלם לחברת הביטוח אם פנה למוסך הסדר, לעומת מוסך חופשי, עשוי להגיע לכדי 3,000 ש"ח. ל'שיטה' זו אין אח ורע בשום מדינה אחרת בעולם (בדקנו היטב).
מדוע לחברת הביטוח אסור לקבוע היכן יתוקן הרכב?
ע"פ החוק, הסמכות והאחריות לתיקון רכבים נתונה בידי המוסך ולא בידי חברת הביטוח. השתלטות גורם בלתי מקצועי מחד ובעל אינטרס כלכלי גרידא מאידך על ההיבטים המקצועיים בתיקון הרכב, מביאה לפיחות מסוכן ברמת העבודה המבוצעת וברמת החלפים המותקנים במוסכי ההסדר. כבר נכתבו מחקרים וקיימות הוכחות כי חלפים ברמה ירודה מסכנים את בטיחות הרכב והנוסעים.
משנפרצה הגדר, קיימת הסלמה וחברות הביטוח כיום גם מספקות חלפים למוסכי ההסדר. מעבר לסוגייה החוקית האם מותר לחב' ביטוח לעסוק בתיווך ובסחר חלפים (התשובה שלילית), הרי המדובר לרוב בחלפים שמקורם ואיכותם בלתי ברורים במקרה הטוב, ואין מי שיבדוק, יפקח ובמידת הצורך ימנע התקנת החלף הלקוי - כיוון שמוסך ההסדר והשמאי המבצע שם את השומה מצויים בעבדות כלכלית ומקצועית שנוטלת מהם את שיקול הדעת המקצועי העצמאי, והופכת את בעל המקצוע המתעקש על רמה מקצועית נאותה - לקורבן של איום בשלילת פרנסה.
האזרח תמיד נדפק
המבוטח הוא הניזוק העיקרי משיטה קלוקלת זו, והוא ניזוק בכל אחת מהדרכים:
אם יפנה למוסך הסדר: לא יקבל לרוב את שזכאי לו על-פי חוק, קרי - השבת מצב רכושו לקדמות - לא בפועל (התיקון) ולא בכסף (ירידת ערך, וזאת כיוון שהשמאויות המתבצעות במוסכי ההסדר נשלטות אף הן ע"י חברות הביטוח); לעיתים קרובות התיקון הלקוי גורם בעצמו נזק לרכב ואזי נגרמות הוצאות נוספות של תיקון מחודש; רמת התיקון והחלפים הירודים הופכת את הרכב למסוכן ובלתי בטיחותי למבוטח ונוסעיו; בצד השליטה הכלכלית והמקצועית - אין נטילת אחריות, על כן המבוטח נותר חשוף מול מוסך ההסדר ומול השמאי שהרעו לו, והפרו את חובותיהם המקצועיות והאתיות כלפיו.
מאידך, אם יפנה למוסך חופשי אותו הוא מכיר ועליו הוא סומך: ייענש כמה פעמים: יפסיד את ההנחה בהשתתפות העצמית; יעבור מסע ייסורים מכוון ומתוזמן בהליך בירור התביעה וכן "יזכה" לפיצוי רק בסכום אותו לטענת חב' הביטוח אפשר להשיג תיקון במוסך ההסדר. תופעה זו של פערים בין מה ששילם המבוטח למוסך לבין הפיצוי שקיבל מחברת הביטוח מתבררת למבוטח לרוב רק בסוף הליך בירור החבות ולא בעת רכישת הפוליסה.
שיטה זו מתיימרת להקל על המבוטח, אך יוצרת למעשה מאות אלפי תביעות משפטיות מיותרות של מבוטחים נגד חברות ביטוח, שמאים ומוסכים, ומערימה תוספת בלתי פרופורציונאלית של תיקים למערכת בתי המשפט, עד כדי סתימה של בתי המשפט לתביעות קטנות.
שיטה זו הינה בגדר פיקציה, הינה מנוגדת לדין, הינה פוגענית ומסוכנת, ועלויותיה ונזקיה לכלל הציבור- גבוהות ובלתי מוצדקות. לצערנו, שיטה זו מקבלת סיוע ותמיכה עקיפים באמצעות שתיקת הרגולטורים והגופים האמונים, שהינם היחידים המסוגלים המוסמכים והחייבים - לראות את השיטה בכללותה ובהבטיה המערכתיים. זכותם של המבוטחים לבחור בעצמם את נותני השרותים שלהם בהתאם לשיקולי מקצועיות ואמינות ולא בהתאם לתרגילים השיווקיים של חברת ביטוח זו או אחרת.