ביום ו' התבשר העולם על זוכה חדש בפרס נובל לשלום - אל גור, מי שהיה סגן הנשיא בממשל קלינטון, והפסיד לבוש בבחירות בהן זכה לתקופת נשיאותו הראשונה (סייעתא דשמיא ליהודים הנאבקים נגד הטרור הערבי).
הסיבה שזיכתה את גור בפרס היוקרתי, הכולל גם מיליון וחצי דולר טבין ותקילין, היא היותו הכהן הגדול של המלחמה בהתחממות הגלובלית. במאמר קודם בו סקרנו את הבלוף הגלובלי של ההתחממות הזאת בשם: "'אפקט החממה' - דת קוסמית", הבאנו הסברים של מדענים רציניים המבהירים שמגמת ההתחממות של כדור הארץ היא תהליך מחזורי שלא נגרם ע"י יצור מוגבר של CO2 כמו שמנסים לשכנע מפיצי תיאורית הכזב הזאת, אלא להיפך, CO2 הוא תוצר של תהליך התחממות קוסמי מחזורי.
לכבוד בחירת אל גור לזוכה בפרס נובל השנה, אנו מתרגמים מאמר מיום 12.05.2007, תחת הכותרת: "מי הם סוחרי הפחד?" שהופיע במגזין היוקרתי The Nation, של ד"ר אלכסנדר קוקבורן. מקדמי תיאורית ההבל של ההתחממות הגלובלית מעשה ידי אדם שייכים לשמאל הליברלי. קוקבורן שייך דווקא לחוגי השמאל והמגזין בו התפרסם המאמר משתייך אף הוא לחוגים אלו. בעובדה זו יש תוספת עניין בקריאת המאמר. כותב קוקבורן:
"אין זעקה רפלקסיבית ניתנת לחיזוי יותר מאשר זאת של מחרחרי פחד תיאורית ה"חממה", הצווחים שכל אחד המפקפק בטענותיהם עושה זאת משום שהוא ברשימת מקבלי השכר מחברות האנרגיה.
תשובה צפויה אופיינית נוספת שלהם למי שמעז לכפור בטענותיהם, היא השוואת המספר הקטן והולך של הכופרים בתיאוריה זו למספרם הגדל והולך של לגיונות המדענים החוזרים בתשובה ל"אמת" ש- CO2 מעשה ידי אדם אחראי למגמת התחממות כדור-הארץ, המסת הקרחונים, עלית פני הים, הגידול במספר ההוריקנים, ההפחתה בפוריות הפינגווינים וזוועות אחרים שקצרה ידו של אדם אחד מלמנותם.
למעשה, חברות האנרגיה הסתגלו מזמן לפנטזיות הרווחות, והצטרפו לדיקלום בצייתנות במלואם את הטקסטים של כתבי הקודש של חסידי התיאוריה הזאת אודות הצורך בשמירה על העדר פחמן, למצחקקים בעליצות כאשר הם קוראים כיצד מאמץ טום פרידמן בהתלהבות את העניין של "פחם נקי", מציבים עצמם כחלוצים להוטים בחיפוש אחר מקורות דלק אלטרנטיביים מוסריים, משתקעים בנוחיות בבתים חדשים, כמו למשל "המכון למדעי החיים של האנרגיה" של "בריטיש פטרוליום" בקמפוס של ברקלי בקליפורניה, פריה הראשון של עסקה בת 500 מיליון דולר בין חברת הנפט והקמפוס אשר המשפחה המייסדת שלו, הרסט, עשתה ככלות הכל את הונה בעסקי הכרייה.
בעצם, כאשר מדברים על חסות של תאגידים על תיאוריות הזויות המסבירות מדוע העולם מתחמם, הרי תיאורית הקונספירציה המתועדת ביותר על אינטרסים, היא בין מחרחרי פחד ה"חממה" לבין תעשיית הגרעין, שעתה שייכת ברובה לחברות נפט, אשר התחזיות לעתידן לפני עשרים שנים נראו קודרות על-רקע כותרות אודות הנשורות מצ'רנוביל, מפעלים מתיישנים ומצבורי פסולת גרעינית הדולפת מכאן ועד הודעה חדשה. המובילים בקרב מחרחרי פחד ה"חממה" יודעים היטב שהמוצא היחיד שיש להם מן המשבר הדמיוני אותו יצרו הוא מבעד לדלת שעליה כתוב "תחנת כוח גרעינית", אשר אותה משרתת דלת צדדית המכונה "פחם נקי".
ג'יימס לאבלוק, הרספוטין של ממלכת אלת האדמה אמר ש"לתחנות כוח גרעיניות יש תפקיד חיוני למלא". (אני מפנה את הנרתעים מן הביטוי "תיאוריה הזויה" למאמר האחרון שלי בנושא זה, שבו הבהרתי שאין עדיין שום ראיה אמפירית של-CO2 מעשה ידי אדם יש איזו שהיא תרומה בעלת משקל למגמה הנוכחית של התחממות כדור-הארץ. מחרחרי פחד ה"חממה" מסתמכים אך ורק על מודלים של מחשב לא מאומתים, פשטניים וחסרי תחכום, כדי להצביע על תרומה אנושית מזיקה לתופעה).
מקדם המכירות ההיסטרי הידוע ביותר בעולם של סוגיית האחריות הפיזית והמוסרית של האדם להתחממות הגלובלית הוא אל גור, סרסורם של ברוני תעשיית הגרעין והפחם מן היום הראשון בו נכנס לקונגרס, כאשר מוטלת עליו החובה הקדושה להגן על האינטרסים התקציביים והחוזיים של "רשות עמק טנסי" ושל "המעבדה הלאומית של אוקרידג'". "כוחות משימה" של הבית הלבן בנושאי שינויים אקלימיים בתקופת קלינטון-גור אויישו תמיד ע"י גור ויועצו ג'והן הולדרן עם "nukers" (לא הצלחתי למצוא תרגום בעברית לביטוי הזה - ש.ק.) כמו ג'והן פאפאיי מבכטל.
כשוכן וושינגטון מאז היה בחיתוליו, הבין גור תמיד שאינפלציה באיומים היא הדרך הבטוחה ביותר להתפטם בתקציבים ולעורר את אספסוף המצביעים. באמצע שנות התשעים הוא מיקם עצמו כראש הברית האסטרטגית והטקטית שנוצרה סביב "אתגר השינויים האקלימיים", אשר ירשה כיום את תפקיד הקומוניזם במחוז ההפחדות החיוני לכל חיים פוליטיים. ואכן, היה זה ב"ניו רפאבליק", ביטאון שהתמיד לבטא את הפחד מן האיום הסובייטי בשנות ה-70 המאוחרות ובשנות ה-80 של רייגן, בו מצא גור את הבמה להכריז בשנת 1989 שאי אפשר לנצח במאבק בהתחממות ללא התחדשות של ערכים רוחניים.
חיל הרגלים בברית הזאת היו המודליסטים האקלימיים הגרגרניים והאינטרנציונל שלהם, צוות האו"ם הרב-ממשלתי לשינויי אקלים (ׂIPPC), אשר חוות הדעת המדעית הקולקטיבית שלהם מועלית באוב ביראה בידי החסידים השוטים של כתבי הקודש של מחרחרי פחד ה"חממה". מלבד העובדה שבית הקברות של טעויות אינטלקטואליות גדוש במצבות של "קונסנזוס מדעי מכריע", ל-IPPC יש את הצבא הרגיל של פונקציונרים ויצרני מלגות, לצד קמצוץ בלבד של מדענים אמיתיים שכישוריהם העיקריים הם של קלימטולוגים או פיזיקאים של האטומספירה.
לייחס למודליסטים האקלימים המועסקים ע"י הממשל או לפלוגות הסער הפוליטיות שלהם, עבודה מדעית מדוקדקת ואובייקטיבית - זאת משימה לא ריאלית, בדיוק כמו לאתר אותן תכונות אצל מדען של חקר הגולגולות הממומן ע"י לומברוזו והחוקר את ראשו של רוצח היושב במאה ה-19 בבית כלא של פושעים מטורפים. האצבעות והמחוגה של חוקר הגולגולות הזה תוכנתו על-ידי התמריצים הרגילים של מלגות, מענקים ואגו מקצועי, למצוא בתלמי הגולגולת של אותו רוצח, רשמים ודיכאונות, כל אחד מזוהה עם תשוקה בלתי נשלטת, חסרון אתני או הפרעה מנטלית.
אישיותו של הרוצח הפכה למודל אוניברסלי, פרט שהועלה לרמה של תיאוריה בלתי ניתנת להכחשה. אבל לומברוזו ועמיתיו מדדו לפחות גולגולות. לעומתם, כל מה שאל גור היה אי פעם צריך הוא יום חם במיוחד, או איזה גשם כבד, כהזדמנות לקדם את התיאוריה הבלתי ניתנת להכחשה של התחממות גלובלית מעשה ידי אדם. צריך רק קיץ גשום (1995), סופת "אל נינו" שגרתית לחלוטין (1997) או שריפת יער בפלורידה (1998) וגור כבר היה שם ל"פוטו אופ", עם אצבע מורמת להזהיר מן ההתחממות הקטסטרופלית שבדרך. שנת 1997 מצאה גם את גור בפרק הקרחונים הלאומי, מצביע על קרחון גרינל ומצהיר לתקשורת ברצינות תהומית שהוא בשלבי המסה, דבר שאכן נכון לגביו מאז סוף תקופת הקרח הקטנה שהייתה בשנים 1450 עד 1800. קרחונים בקו הרוחב הזה התפשטו אז, כשם שהתכווצו בעידן ההתחממות של ימי הביניים, זמן שהיה חם יותר מימינו, ולכן כה מרגיזים זורעי בהלות שווא אקלימיות כמו מיכאל מאן (המשמש עתה כביורוקרט מזג-אויר בעל השפעה ב-IPPC) עד כי מחקו מן הספרים את הגרפים של היסטורית הטמפרטורות, בדיוק כמו שעורך בזמנו של סטלין מחק קבוצת צילומים מן התקופה הבולשביקית הראשונה כדי למנוע נשק בידי אויבי המשטר של זמנו.
התיאוריה של התחממות גלובלית מעשה ידי אדם מוזנת על-ידי תחזיות פסבדו-כמותיות של קרייריסטים אקלימיים הנובעות מן המגה מחשב של "מחזורי מודלים כלליים" הכוללים את המרכז הלאומי למחקר אטמוספרי (NCAR), מכון גודארד של נאסא למחקרי חלל, המשרד המסחרי של המעבדה הגיאופיסית לדינמיקת הזורמים, מודל אקלימי גלובלי פרטי ששכן במדינת אורגון לפני שאוניברסיטת אילינוי הצליחה לשכנע את הצוות הזה לצאת מתחומה. יש משרד דומה בליברמור באנגליה, ובהאדלי.
אלו הם מודלי מחשבים בשווי מולטי-ביליון המשמשים לתכנות גורמים ביורוקרטיים שמטרתם שימור עצמי ושאיבת תקציבים כמו המנהל הגרעיני באוקרידג' ובלוס אלאמוס. הסבירות שהם יפתחו מודלים המפריכים את ההיפותזה של התחממות גלובלית מעשה ידי אדם נמוכה כמו הסיכוי שה-IPPC יאמר שמזג האוויר נעשה חם קצת יותר אבל אין שום סיבה לבהלה ואדרבא יש כמה סיבות לשביעות רצון כתוצאה מכך, מאחר והתחממות זו (שאת סיבותיה הטבעיות הסברתי במאמר קודם) מעניקה לנו עונות גידול חקלאיות ארוכות יותר ועוד CO2, דשן כימי מתוגבר. ברוך הבא, תפוח גלובלי.
מוקדם יותר בשנות ה-70, באמצעות סוכנויות כמו ועידת המסחר והפיתוח ׁ(UNCTAD) טיפח האו"ם כמה תוכניות מרחיקות לכת לסדר כלכלי בינלאומי חדש, שייצור תנאים עדיפים למסחר עבור מדינות עניות. בשנות ה-70 המאוחרות נעלמו כל התקוות הללו תחת הגל הניאו-ליברלי ועידן ריגן-קלינטון שם להן קץ. בשנות ה-80 המאוחרות הפקידות הבכירה של האו"ם הבינה היטב כי ה"אתגר" של שינויים אקלימיים הוא הסוס עליו צריך לרכב כדי לרומם את הסמכות המסחרית המתדרדרת במהירות של הארגון, ולחפש תפקיד אחר מאשר נער השליחויות של אמריקה. בשנת 1988, "התוכנית הסביבתית של האו"ם", שנוצרה במקור בשנת 1972, אוחדה בברית נישואין ביורוקרטית בלתי קדושה עם הארגון העולמי המטאורולוגי של האו"ם, וקיבלנו את ה- IPPC.
מחזור התחזיות של אזעקות השווא מיוסד היטב עתה. זמן מה לפני איזה דיון ציבורי חדש באו"ם על מה-לעשות-בקשר-לאקלים, ישחרר מחרחר פחד ידוע כמו ג'יימס הנסן או מיכאל מאן הצהרה מאיימת אודות הקצב והממדים המהירים של משבר ההתחממות.
הזעקה תתקבל באוזניים קשובות ע"י ה-IPPC, (ובשנת 1990 ע"י הבית הלבן של קלינטון/גור), עם הודעות לתקשורת שתזכינה לכותרת בניו-יורק טיימס, שתזכינה בדיוק באותו חוסר הקפדה מכוון מראש של הערכה ביקורתית, כמו שמיחזר העיתון את שקרי הממשל על הנשק להשמדה המונית של סאדם. חודשים ושנים אח"כ יבואו ההסתייגויות, הרבה אחרי שחוזים ומענקים חדשים הוענקו, ויישכרו לגיונות חדשים לאייש את האימפריה המתפשטת ללא הרף של מחרחרי האיומים. (הפנטגון הבין אף הוא סוף סוף את העניין, ומודרך ע"י מחקר מוכוון ע"י אדמירל נוצץ מן המרכז לבדיקה ימית, מקים את הבסיס האינטלקטואלי להזרמת תקציבים מוגברת המבוססת על קשר היפותטי בין התחממות גלובלית והתפתחות טרור המונע ע"י רעב).
כאשר המציאות המדידה לא עולה בקנה אחד עם התחזיות של מודלים בוהקים, מפצים אותה עם מרקחת של "עובדות" חדשות, כמו התיאוריה הפופולרית של תרסיסי הגופרית של שנות ה-90, שגוייסה להרגיע את תחזיות ההתחממות המוגזמות בעליל שנצפו ע"י המודלים. או שהנתונים הקיימים והבלתי נוחים מועלמות בשטיפה חומצתית כמו שקרה למדגמי הקרח שאינם מצליחים לאשש את הצורך של מעצבי המודלים להגיע לטמפרטורת שיא היום בניגוד למה שהיה בזמנים קודמים. כמו שהעיר ריצ'רד קר, האחראי של "Science" על נושא התחממות גלובלית, "מעצבי המודלים האקלימיים 'רימו' במשך זמן כה רב עד שהדבר הפך להיות מכובד".
התוצאות?כמו סחרור ההוצאות הכספיות לצבא שנופחו ע"י סוחרי האימה של המלחמה הקרה, יבוזבזו סכומי עתק ללא תועלת על תוכניות שלא תהיינה ברות ביצוע נגד אויב שאינו קיים".
עד כאן המאמר. הלקח שלנו הוא כמובן לא ללכת שולל אחרי הברק החיצוני של תיאוריות מודרניות גם אם הן נושאות לשווא את שם המדע. עולם השקר החילוני המסרב להטות אוזן לדת האמת, מכיוון שהדבר מחייב קודים של התנהגות מוסרית שאותם אין הוא מוכן לקבל על עצמו, מוצא תחליפים בדמות תיאוריות שווא, שגם הרציניים בין הוגי הדעות החילוניים לא מתקשים לחשוף את הכזב שבהן, כמו שאפשר לקרוא במאמר דלעיל.
רק מי שאמר והיה העולם מסוגל להסביר, למי שמקשיב, על מהות העולם שברא. וההסבר הנכון היחיד מצוי בתורת אמת שנתן בורא עולם.