בספר עמוס ישנו פרק בו יורה הנביא אש וברקים על ראשי המדינה. היום ראויים לכך ראשי הביקורת. מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בהוציאו צו הזמני האוסר את הפסקת עבודתו של החשב הכללי "הכה" שוב. נראה, כי מניעיו של המבקר הם יותר לא להחמיץ הזדמנות מלפגוע בראש הממשלה ופחות להגן על החשב הכללי, ירון זליכה, שהגיש תלונה נגד האחרון בפרשת המכרז של בנק לאומי.
ואכן נשאלת השאלה, מה עושים שני אלה ביחד? לאיזה מטרה חברו ועל מה מבוססת הברית הקדושה שנוצרה ביניהם? האחד הינו פקיד ממשלתי בכיר המגיש באופן שוטף ואובססיבי תלונות נגד שחיתויות גם באמצעות התקשורת; והשני, מבקר המדינה, המנצל את כל סמכויותיו על-פי החוק ואת הנטייה לשמור על עצמאותו כדי לפגוע בראש הממשלה ולקעקע סדרי שלטון, תוך רדיפת פרסום בכל הזדמנות שנקרית לידו.
אין מחלוקת על כך, שמבקר המדינה, בעצם הוצאת הצו הזמני, הכניס את המערכת לפלונטר משפטי וכלכלי כאחד.
בהבט המשפטי: נוצר מצב שהמבקר, במקום לערוך ביקורות בהתאם לייעודו, מנסה לנהל את המדינה והאוצר באצטלה של המלחמה בשחיתות בהטלת מרותו המפוקפקת על משרד האוצר ובניסיון לכפות עליו חרף התנגדותו את המשך העסקתו של ירון זליכה כחשב הכללי. וזאת, בניגוד לעמדת היועץ המשפטי של משרד האוצר והכנסת, ובלי להביא זאת קודם לידיעת היועץ המשפטי לממשלה. וכעת, מן הסתם, האוצר ידרוש את התערבות בג"צ נגד מבקר המדינה בהקדם. גם ירון זליכה, יש להניח שיעתור לבג"צ נגד הפסקת עבודתו בהסתמך על הצו הזמני שהוציא מבקר המדינה. אכן תסבוכת חוקתית - המדינה נגד מבקר המדינה ואולי גם נגד החשב הכללי.
בהבט הכלכלי: צדק נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, באומרו ש"המצב שיצר מבקר המדינה בעייתי, מכיוון שהמשך כהונתו של ירון זליכה כחשב הכללי במשרד האוצר עלול לפגוע במשק ואין זה סביר שיכפו על שר האוצר להעסיק אדם שאין לו בו אמון".
נוסיף על כך את הצעד חסר תקדים של מסיבת עיתונאים יזומה, במהלכה תקפו המנכ"ל ובכירי האוצר את זליכה באומרם "די! מספיק! כך אי אפשר להמשיך לנהל את משרד האוצר. הנזק שנגרם כרגע הוא נזק כבד שאף אחד לא נותן עליו דין וחשבון. זאת חבלה אמיתית במערכת הכלכלית".
לגבי ירון זליכה
איתרע מזלנו, ויש לנו הפעם חשב כללי בניגוד לכללי המינהל התקין המשתלח באופן פרוע וללא אבחנה בראש הממשלה, בשר האוצר, ביועץ המשפטי לממשלה ובכל מי שנקרה בדרכו ולא מקבל את דעתו הכפויה. ומי שרוממות המינהל התקין בראש מעייניו, לא יכול לפרוק כל עול.
גם הוא וגם מבקר המדינה יודעים שזמנו של זליכה במשרד האוצר קצוב, בשל התנהגותו השערורייתית. אך מה לא עושים כדי לפגוע, גם אם באופן זמני, בשנואי נפשם, והכול מקדש את המטרה אפילו להעביר ביקורת בזמן חקירת המשטרה בפרשת מכרז בנק לאומי.
חשוב לציין, שזליכה אינו מופקד על הקופה הציבורית כפי שהוא מציג זאת, או כמי שמתיימר להיות. על הקופה הציבורית מופקדת אך ורק הממשלה באמצעות שר האוצר שהם נבחרי ציבור, הם הריבון והם האחראים ועומדים מעת לעת למבחן הבוחר. זליכה, מנגיד, הינו אך ורק פקיד ממונה בשכר עם חוזה העסקה, שהממנה שלו, שהוא במקרה שר האוצר, רשאי להתיר את חוזהו בכל עת, ובפרט במועד סיום החוזה.
לכן על ירון זליכה ללכת בלי שהיות הביתה, מבלי שיחזיק אפילו דקה בקרנות המזבח, ואת הרפורמות שהוא מכריז שהוא רוצה לבצע, ישאיר למחליפו.
הפסקת כהונת מבקר המדינה
נראה שהמבקר הנוכחי לא הבין את תפקידו וסמכויותיו, ומושגים של ביקורת בונה וביקורת מסייעת למבוקרים לבצע את מלאכתם ותפקידם, הם כנראה ממנו והלאה. אם כן, מוטב היה שיתפטר לאלתר, כי הנזק שהוא גורם למערכת השלטונית בהתנהלותו הוא בלתי הפיך.
אין ספק, שאם יוזמותיו של המבקר המדינה בחשדות של ראש בממשלה, אהוד אולמרט, הן בפרשת בנק לאומי, והן בפרשת הבית בכרמיה, לא יעלו דבר - עליו להסיק את המסקנות ולהתפטר לאלתר.
אם ימשיך מבקר המדינה ביחסו למוסדות המדינה, כפי שהעיד על עצמו בעבר הלא רחוק "עלי שום דבר לא ישפיע. לא תרפו את ידו של המבקר, אותי לא מצליחים לכופף" - כנראה שהיתה טעות יסודית בבחירתו ובמינויו לתפקיד. במצב כזה, ייתכן שלא יהיה מנוס מהחלפה יזומה של מבקר המדינה.
ואכן, המחוקק נתן דעתו גם לאפשרות זו. סעיף 8 בחוק מבקר המדינה הקובע כי כהונת מבקר המדינה פוקעת בתום תקופתה; בהתפטרותו או פטירתו או בהעברתו מכהונתו. לגבי העברתו מתפקידו, החוק קובע כי הכנסת לא תעביר את המבקר מכהונתו, אלא עקב דרישה בכתב שהוגשה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בידי לפחות עשרים מחברי הכנסת, ולפי הצעת אותה ועדה. ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת לא תציע להעביר את המבקר מכהונתו, אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להשמיע את דברו (זכות שלא העניק תמיד למבוקריו).
במציאות המיוחדת שנוצרה, אין ספק שימצאו עשרים חברי כנסת שקצה נפשם מכהונתו ושינתנו קולם להדחתו.
