בארץ המכשירים נכנסים לשימוש בעזרת יוזמות מקומיות/רפואיות ליישובים קיבוצים, חברות תעופה, מפעלים ועמותות שונות שלא על סמך קריטריונים אחידים.
מעבר למכשירים המצויים ברוב נידות מד"א שאינן ניידות טיפול נמרץ, קיימים בארץ כיום מעל 400 מכשירים חצי אוטומטיים. עקב חשיבות המכשיר, יעילותו, חשיבות השימוש הנכון וניצול המשאבים הלאומיים, יש צורך ביצירת קריטריונים ברמה הלאומית להמלצה על הכנסת AED. קריטריונים כאלו אכן נבנו על-ידי המועצה הלאומית למחלות לב של משרד הבריאות ועימם המלצות להכנסה ותעדוף של AED.
למרות היעדר חקיקה בנושא, קיימות הוראות משרד הבריאות בנושא AED אשר מסדירות את הכנסת הטכנולוגיה בארץ. יש ליזום חקיקה שתחייב הכנסת המכשיר למקום ציבוריים לפי המלצות שהוגשו על-ידי המועצה הלאומית למחלות לב למשרד הבריאות.
העלות הכוללת של הכנסת מכשירים אלו לשימוש ציבורי אינה גבוה והתניית רישוי מקומות ציבוריים בנוכחות AED תביא למהפך בשימוש במכשירים אלו. יש לכלול בחקיקה גם הכשרה לצורך הפעלת המכשיר. הכשרת אנשים שאינם עובדי בריאות נמשכת כ-4 שעות ודורשת רענון שנתי של כ-4-2 שעות תרגול.
לסיכום, מפסיקי פרפור חיצוניים אוטומטיים למחצה מהווים נדבך חשוב בהצלת חיים על-ידי טיפול בדום לב. הנושא הוגדר בארץ בהיבט משרד הבריאות והמוסדות הכפופים לו, אולם לא קיבל תוקף חקיקה, ועקב-כך לא תוקצב. משום-כך איננו רואים מכשירי AED בקהילה דוגמת שדות התעופה, קניונים ואף לא בחדרי הכושר, כנהוג בארה"ב ואירופה.