"האימפריות של העתיד הן האימפריות של השכל" הינה אמרה שוינסטון צ'רצ'יל טבע בשלהי התפכחות הבריטים מן האימפריה בה הם שלטו. כותרה זו יפה לתקופתנו אף יותר מאשר לתקופתו של צ'רצ'יל. כל העולם מסתכל בהשתהות במזרח המתעורר, סין והודו, שצומחות בצורה מעוררת הערצה, ואף אנו בישראל עומדים ותוהים איך עלינו להתמודד עם התופעה החדשה.
ב-1840 סין והודו היוו 40% מהסחר העולמי. תבלינים, משי, שנהב ויהלומים היו מקור לעושר ואלה הגיעו מהמזרח. בשנת 1999 תרמו סין והודו רק 3.4% לסחר העולמי. השנים, שבהן התכווץ חלקן של השתיים, התאפיינו בהסתגרותן מהעולם, בחומות "סיניות" שהקשו על יבוא ויצוא של סחורות, שלא עודדו השקעות זרות, ושהקשו על ביקורים של אנשי עסקים בשטחן.
אבל הן חוזרות עתה בגדול. סין באמצעות משטר מרכזי בעל תוכנית ברורה להפוך ליצרן מספר אחד בעולם. והודו באמצעות הורדת מכסי מגן ועידוד השקעות זרות. שתיהן בונות על המשיכה של כוח העבודה הזול יחסית ואוכלוסיות הענק שלהן. האם זו הנוסחה להצלחה במאה ה- 21?
נבחן את הנושא בראייה היסטורית. ב-1750, ערב תחילתה של המהפכה התעשייתית, היחס בין התפוקה לעובד במדינה העשירה ביותר למדינה הענייה ביותר היה 1:5. רוב אוכלוסיית העולם שעבדה, עסקה בחקלאות, ובחקלאות לא ניתן היה לייצר פערים בעושר. אומנם גם כיום רוב אוכלוסיית העולם עוסקת בחקלאות ותעשיה, ורק מיעוט עוסק בשירותי ידע, אלא שהמיעוט שעוסק בידע מייצר הרבה מאד תל"ג ולכן הפער היום בין התפוקה לעובד בקצוות הכלכלה העולמית גדל ל-1:390. העניים המרודים ביותר בעולם חיים במדינות עם משאבי טבע אינסופיים: ניגריה וסעודיה עם נפט, ברזיל עם מינרלים, וקונגו עם יהלומים. אבל התל"ג לנפש במדינות העשירות במשאבי טבע הוא קטן בהרבה מאלה שבמדינות מעוטות משאבים טבעיים.
שנת 1960 נמצאת רק 47 שנים מאחורינו וכבר ניתן להתייחס אליה כאל כלכלה ישנה יחסית לכלכלה של שנת 2000. ב-1960 האמינו ששירותים אינם יוצרים דברים ממשיים ולכן לא ניתן להתעשר מהם.
האמינו אז שרק תעשיה שמייצרת "חומרה" היא זו שמניעה את הכלכלה, כגון: תעשיית מכוניות, תעשיית אלקטרוניקה, או תעשיית טקסטיל. כיום מבינים שתעשיית הידע היא זאת שמניעה את הכלכלה. בכלכלה הישנה מי ששלט במשאבים הנדירים היה העשיר ואילו בכלכלה החדשה העשיר הוא מי שקובע את הסטנדרט הפופולרי. ביל גייטס הוא העשיר ביותר בעולם כיוון שהצליח לקבוע את הארכיטקטורה של המחשב שבו כל אחד מאיתנו משתמש. לעומת זאת, עשירי ארה"ב ב-1960 היו פול גטי שעסק בנפט ורוקפלר שעסק בנדל"ן. החברות שגדלות הכי מהר הן אלה שמוכרות רעיונות וקניין רוחני ולא אלה שמוכרות נכסים ממשיים. ערך שוק של מיקרוסופט+אינטל+גוגל גדול מערך השוק של GM+Ford+Toyota+ Boeing+Kodak+Sears+Caterpillar+Kellogs+ Bank of America
אני מביא דוגמאות של חברות אמריקניות, כיוון שהחברה האמריקנית השכילה לבנות "אימפריה של שכל" לפני כל האחרים. במערב אירופה, אסיה ודרום אמריקה רוב העושר עדיין נובע מירושה, בנקאות, קמעונות ותעשיה מסורתית.
בשנת 1960 נבע התל"ג העולמי מ-30% חקלאות, 32% תעשיה ו-38% שירותים, אשר כוללים גם את תעשיית הידע. בשנת 2000 ההרכב השתנה ל-4% מחקלאות, 32% מתעשיה ו-62% משירותים. מפתיעים עוד יותר המספרים הבאים: ב-1989 מספר המועסקים בארה"ב היה 98 מיליון מתוכם עסקו בהייטק 4.5% ותרומתם לתל"ג האמריקני היה 5.6%. בשנת 2005 מספר המועסקים היה 136 מיליון, מתוכם עסקו בהייטק 4.4%, שינוי לא משמעותי בחלקם של אנשי ההייטק במועסקים, אלא שתרומתם לתל"ג צמחה ל-21.1%. כלומר, למרות שרוב חדשות הכלכלה מספרות על עסקות של רכישת ומכירת בנקים, נדל"ן, חברות תעשייתיות, דבר שיוצר את הרושם שזהו הקטר שמוביל את הכלכלה, הרי לפתע ישנה כלכלה חדשה שבה מעט אנשים מניעים אותה. אנשים אלה עיקר עיסוקם אינו במסחר אלא בחדשנות- בהמצאות חדשות. כבר עכשיו ברור שהעושר בעולם החדש ינבע בעתיד ישירות מהחדשנות לא מהאופטימיזציה והשיפור של מוצרים מוכרים. חשוב מאד לשפר ללא הרף, אבל עסק שרק ישפר ולא יחדש לא ישתתף ביצירת העושר.
ישראל היא מועמדת טבעית להיות "אימפריה של השכל". היצירתיות והיזמות מאפיינים את הישראלים ולכן יש לנו חלון הזדמנויות עד אשר בסין והודו יקרה התהליך שקרה ביפן וקוריאה, כאשר הן תהפוכנה תוך 10-20 שנה למעצמות גם בנושא החדשנות.
הנוסחה לבניית "אימפריה של שכל" היא השקעה בחינוך מדעי וטכנולוגי, השקעה בתשתיות טכנולוגיות, בעידוד יזמות, בהקטנת ביורוקרטיה, בהגדלת קרנות מו"פ, בעידוד שוק חופשי, ובבניית קשר חזק יותר בין האקדמיה לתעשיה. אלמנט חשוב נוסף הוא הקטנת הפער הדיגיטלי. בפרויקט "מחשב לכל ילד" חילקנו עד כה למעלה מ-25,000 מחשבים למשפחות מעוטות יכולת בעיקר בפריפריה. בהנחה שבמשפחה ממוצעת המחשב משמש שלושה ילדים, איפשרנו גישה לעולם המחשבים ל-75,000 ילדים. העלות של פרויקט כזה היא זעומה יחסית לתועלת שהוא יביא למדינה במונחים של תל"ג והקטנת מתחים חברתיים. הפער הדיגיטלי ניתן לפתרון. מצאנו שמשפחה שמקבלת מחשב מהפרויקט, רוכשת מכספה מחשב חדש כאשר המחשב שברשותה מתיישן. מכאן שמימדי הפער הדיגיטלי יקטנו במשך השנים והשקעה בהקטנתו כבר עתה תביא לרווחים כלכליים בעתיד הלא רחוק.
פריחתן של סין והודו לא צריכות לגרום לנו לתסכול אלא לאתגר ולפעילות אינטנסיבית לעידוד "השכל".