אנחנו חיים בעידן דמוקרטי ליברלי, בו
אינדיבידואליזם, חירות וזכות למימוש עצמי הפכו לקודש הקודשים של הדת החדשה. לסינג, שפינוזה, מנדלסון, קאנט, הגל ואחרים העניקו למערב את החשיבה הביקורתית הנאורה המהווה את הבסיס למבנה החברה ולדת השכל המודרנית. אולם שתי עוולות מוסריות קיבלו הכשר בכתביהם: 1) הם העלו לדרגת רוממות נעלה את התבונה האנושית ושחטו את מושג האל והאמונה הדתית, בכך הניחו את היסודות לעריצות המוחלטת של אגו, אטימות ופולחן האני האנוכי בעידן המודרני, 2) הם הכשירו את הדואליות המוסרית של לתעב את העם היהודי אך להיות מיודדים אישית עם אחד מהם.
העיוותים המוסריים הללו סללו את הדרך עד לעידן התקשורת והפוליטיקלי קורקט, בו התבסס שלטון העריצות של גחמות השכל האנושי על החשיבה הביקורתית. ברוח זו ובשם הצדק המוחלט עסוקים כיום יהודים "נאורים" בדמוניזציה של ציבור שלם של יהודים שומרי מסורת המאמינים בערך ארץ ישראל השלמה. בשלילת זכויות ההולדה של פושע אחד לעומת סובלנות ואהדה כלפי רוצחי ילדים חפים מפשע. הבסיס הלוגי עליו נשענים אנשים נאורים אלו לא נובע מהאיבר השוכן בגולגולת האדם, האחראי להתייחסות אובייקטיבית ושקולה של המציאות אלא מאזור מערכת העיכול, מתחושות בטן של כעס, שנאה ותיעוב כלפי רוצח אחד שפגע בהם אישית, בתהליך השלום החד-צדדי שלהם. בקרוב יעבור הציבור הנאור לטיפול מעשי באשכי כל מי שיחשב "לא שפוי", "הזוי", "ברבר חסר תרבות שמעז לשרוק נגד פולחן הזיכרון הקדוש שלנו". אכן, הדמוקרטיה הישראלית, על כל עיוותיה וכיעוריה, מצויה בסכנה מוחשית.
אומרים לנו שיש לנו בישראל דמוקרטיה נפלאה. אנשי אקדמיה, תרבות ותקשורת המקדשים את הליברליזם, האינדיבידואליזם וזכויות הפרט והמיעוט הערבי במיוחד שקועים בריטואל מתמיד של התפעלות מהפלורליזם התרבותי הישראלי, הסבלני כל כך כלפי חברי כנסת ערבים הנפגשים עם חיזבאללה. הם כנראה לא רואים כל בעיה בפגישות עם האויב ובהתבטאויות ברורות נגד קיום המדינה היהודית ציונית, כי זה יסתור את מלחמתם חסרת הפשרות עבור זכויות המיעוט הערבי. לעומת זאת, שימוש ב
חופש הביטוי על-ידי יהודים כדי להתבטא בחריפות נגד חכ"ים ערבים ונגד הציבור הערבי בכלל נחשב בעיניהם ל-"פאשיזם" ו"גזענות", וכשאחרים- חסרי תרבות ככל שיהיו- מסרבים להצטרף לפולחן הזיכרון של רבין ז"ל ומנצלים את זכות חופש הביטוי ושורקים בבוז נגד הפולחן, נעלמת לפתע המלחמה הקדושה על חופש הביטוי וכל לוחמי זכויות המיעוט הערבי מתאגדים להוקיע את היהודים.
זוהי דואליות ברורה ביחס ובסובלנות המתגלים מצד יהודים נאורים כלפי הבעת דעות חריפות וקיצוניות על-ידי אישים ערבים ויהודים. מצד אחד מגלה היהודי הנאור אורך רוח והבנה למעשי בגידה והתבטאויות שטנה אנטי יהודיות וציוניות של נציגי המיעוט הערבי ובאותה נשימה הוא מראה חוסר סובלנות, תיעוב ושנאה של ממש נגד יהודים בני עמו המתבטאים נגד ערבים. היהודי הנאור החי בציון מקבל בסובלנות את הערבי המתבטא בשנאה וגזענות כלפי יהודים אך סותם את הפה בעקביות ליהודים העושים שימוש באותו חופש ביטוי להתבטא נגד ערבים. כדי להצדיק את מעשיו מדביק סותם הפיות הנאור תוויות של 'גזען', 'הזוי', 'לא שפוי' ו'פרזיט' לאנשים שאת פיהם הוא רוצה לסתום. זהו עיוות מוסרי שורשי, המקבל הכשר בתפישת העולם הפנימית של היהודי ה"נאור". לכך יש סיבה החוזרת אחורה לאלו שהניחו את היסודות החשיבתיים לתקופת ההשכלה והנאורות באירופה. ולהוגי דעות יהודים היה, איך לא, תפקיד מרכזי בעיוות שנוצר.
נאורות
גוטהולד אפרים לסינג, מחזאי והוגה דעות יהודי גרמני במאה השמונה-עשרה שכתב את 'נתן החכם' הניח את היסודות לחשיבה הסובלנית וההתייחסות לאדם קודם כבן אנוש ולא כבן דתו. אולם לסינג עשה טעות גורלית- בטקסטים ששם בפי נתן החכם הוא פונה אל האביר הנוצרי ואומר לו שעל-אף שהנוצרי מתעב את היהדות והיהודים, הוא מבקש ממנו להתייחס אליו היהודי כפרט ואל אנושיותו באופן אישי. האביר מסכים וזהו ניצחון לא קטן של הנגיעה האנושית, אולם לסינג הכשיר בלא משים את השרץ הגזעני הפורץ עד היום שוב ושוב בתוך החברה הנאורה למרות פליאתם התמימה של מלומדים- זהו השרץ בדמות הגישה המאפשרת מוסר ושיווין מעוותים בתוך מסגרת הנאורות המערבית, בהתאם לתחושות התיעוב או האהדה שחש אותו פרט ביחס לפרטים והקבוצות הפועלים במציאות חייו- במקרה זה, חוסר סובלנות ותיעוב כלפי העם היהודי תוך כדי גילוי ידידות אישית כלפי פרט יהודי.
קאנט והגל, פילוסופים של תבונה וביקורת מהווים דוגמאות מאלפות של שונאי יהדות ויהודים שהעריצו יהודים מסוימים (כמו שפינוזה ומנדלסזון) ואף היו להם ידידים יהודים. קאנט הרחיק לכת עד ביטול כל יסוד מוסרי בדת היהודית. הגל היה מוכן לתת ליהודים שוויון זכויות, אך רק בתנאי שייפרדו מעקרונות דתם המנוונת ויאמצו את רוח המוסר הנאור של עמי אירופה הנוצרים. שני פילוסופים אלו עשו ניצול ציני להחריד בהתבטאויותיהם של שפינוזה, מנדלסזון ולסינג נגד דתם שלהם, פעמים רבות מעוותים ביד גסה ומוח רווי שנאה את כוונותיהם המקוריות.
שתי עוולות מוסריות קיבלו הכשר בכתביהם: 1) הם העלו לדרגת רוממות נעלה את התבונה האנושית ושחטו את מושג האל והאמונה הדתית, בכך הניחו את היסודות לעריצות המוחלטת של אגו ופולחן האני האנוכי בעידן המודרני, 2) הם הכשירו (באופן מודע, בניגוד ללסינג) את הדואליות המוסרית של לתעב את העם היהודי אך להיות מיודדים אישית עם אחד מהם. בכך נסללה הדרך לקיום מוסר דואלי ומעוות בשם עליונות השכל האנושי הנשגב ובתוך מסגרת תרבות נאורה, במוסדות האו"ם המושחתים של אירופה ובארגוני זכויות אדם ישראלים ששגשוגם תלוי בצייתנותם העיוורת למוסר המעוות של מיטיביהם האירופיים.
בישראל הפוסט-מודרנית, עסוקים יהודים נאורים בקידוש הסובלנות לביטויי גזענות ערבית נגד יהודים וסתימת פיות גסה של יהודים המדברים נגד ערבים. זה מעורר פליאה, עד כמה זה לגיטימי לגלות חוסר סובלנות ותיעוב כלפי מי שמבטא דעות מקוממות נגד ערבים, ודווקא בעידן של קידוש חופש הביטוי והפלורליזם. על-מנת להכשיר את שרץ חוסר הסובלנות מדביקים שוב ושוב תווית של גזען, לא שפוי, הזוי, על מי שלא מקבלים את דעתו.
ציון העכשווית לכודה בציפורני ציבור "נאור" העסוק כעת בהדבקת תוויות "שפוי" על כל החושב כמותו לעומת "הזוי" ו"לא שפוי" על שאינם מסכימים עמו. ברוח זו ובשם הצדק המוחלט עסוקים כיום יהודים "נאורים" בדמוניזציה של ציבור שלם של יהודים שומרי מסורת המאמינים בערך ארץ ישראל השלמה. הם שואפים לבטל את זכות ההולדה הטבעית של פושע מסוג אחד בהבדילם אותו מפושעים אחרים להם יש זכויות למרות שרצחו ילדים, נשים וזקנים. כל הרוצה להשתייך למחנה הנאור מחויב להסכים עם דעתם.
אומן המעז להופיע אצל אלו שהם שונאים מוקע מיידית בפרהסיה וקוראים לחרם עליו, ממש כמו שקורה בעדה החרדית (השנואה עליהם כל כך), על בסיס דתי הלכתי. הבסיס הלוגי עליו נשענים אנשים נאורים אלו לא נובע מהאיבר השוכן בגולגולת האדם, האחראי להתייחסות אובייקטיבית ושקולה של המציאות. ההיגיון שלהם נובע מאזור מערכת העיכול, הנרטיב שלהם מתבסס על תחושות בטן של כעס, שנאה ותיעוב כלפי רוצח אחד שפגע בהם אישית, בתהליך השלום החד-צדדי שלהם. כך הגענו למצב אבסורד בו נאיף חוואתמה, אדם ארור שאחראי לרצח ילדים יהודים תמימים בשנות השבעים בקיבוץ מעלות כמדומני, קורא היום לאזרחי ישראל לא להיכנע לקיצוניים היהודים.
זוהי קבורתה של התבונה, של החשיבה הביקורתית. כאן, היום, בציון היהודית, הנאורה, הפוסט-מודרנית. בקרוב יעבור הציבור הנאור לטיפול מעשי באשכי כל מי שיחשב "לא-שפוי", "הזוי", או "ברבר חסר תרבות שמעז לשרוק נגד פולחן הזיכרון הקדוש שלנו". דרך מניעת ילודה מאנשים הזויים ולא שפויים הם ינקו את ישראל מברברים גזענים וכובשי אדמה ערבית ויהפכו אותה למדינה מוסרית, טהורה וערבית. הידד.
