ככל שאני מכיר את הפרטים מפרשת מכרז בל"ל ואולמרט, אני מסיק כי אין מחלוקת על כמה עקרונות בסיס:
1) היה מכרז למכירת בנק לאומי לישראל, הבנק הופרט לאחר שהממשלה השתלטה עליו בימי משבר הבנקים.
2) שר האוצר בימי המכרז היה ראש הממשלה דהיום, אהוד אולמרט
3) שר האוצר אולמרט ביקש לשנות את תנאי המכרז, באופן שיקל עם המתמודדים.
4) הד"ר ירון זליכה, החשב הכללי, התנגד התנגדות נמרצת ודעתו התקבלה כמעט במלואה.
5) ראש הממשלה הכיר לפחות את אחד המתחרים.
6) יש לראש הממשלה קרבה משפחתית ממשית לבעלים של משרד עורכי הדין שייצג את המתמודד.
7) לאחר שבקשות השינוי של השר לא נתקבלו על-ידי גורמי המקצוע, נמנע אותו מתחרה מלהתחרות במכרז.
8) עורכת הדין שפעלה מטעם משרד עורכי הדין בעניינו של אותו מתחרה, נמצאת בקשרים הדוקים עם מר אולמרט.
המשטרה חקרה חשדות להפרת אמונים על-ידי מר אולמרט, הכלולים בפרק ד' בחוק העונשין: "עבירות בשירות הציבור וכלפיו":
284 מרמה והפרת אמונים
"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה נגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים".
מרמה היא דבר ברור יחסית, אך מהי אותה הפרת אמונים עליה מדבר החוק?
וכאשר החוק סתום או לא ברור, הפסיקה מפרשת אותו, פסיקה המעלה שוב ושוב את הדילמה של זיהוי "הפרת אמונים" עד אשר בא פסק דין שבס, והקטין משמעותית את הדילמה.
על-פי פסק דין שבס יש שלושה סימני מפתח להפרת אמונים והם:
1) פגיעה באמון הציבור בעובדי הציבור.
2) פגיעה בטוהר המידות של פקידי הציבור.
3) פגיעה באינטרס הציבור.
מוסיף בית המשפט ואומר לעניין היסוד הנפשי (בסעיף 58 לפסק הדין) "הנה כי כן, היסוד הנפשי הנדרש להפרת האמונים הוא מודעות ליסודות העובדתיים של העבירה. בענייננו, זו מודעותו של עובד הציבור לעובדות הפיזיות היוצרות את ניגוד העניינים בו הוא נתון ולהתנהגות ולנסיבות הפיזיות שבגינן ניגוד העניינים בו הוא נתון פוגע בציבור. יסוד נפשי זה נדרש מכוח ההוראות הכלליות שבחוק העונשין, לפיהן אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית (סעיף 19), ומחשבה פלילית לעניין עבירת התנהגות משמעותה מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות (סעיף 20[א]).
אין מקום להוספת דרישות נוספות. בכך אנו מפשטים את יסודות העבירה ומונעים חוסר ודאות מיותר. אין צורך אפוא לא במניע אסור ולא באי-יושר. די במודעות, המשתרעת על כל סוגי ההתנהגות. לא נותר לנו אלא לעבור ליישום מבחנים אלה, הלכה למעשה, לנסיבות העניין שלפנינו"
אז בואו נבחן את מעשיו של ראש הממשלה, אלה אשר אינם שנויים במחלוקת, על-פי המערכת הנורמטיבית שהוכתבה על-ידי בית המשפט העליון:
1) בפעולותיו לעיל, לא פגע ראש הממשלה, אפילו באחד משלושת הנושאים הבאים: (א) באמון הציבור ובעובדי בציבור, הוא גם לא פגע ב (ב) טוהר המידות של פקידי הציבור והוא גם לא פגע ב (ג) אינטרס הציבור, וגם אם עשה כן, כמות הראיות ואיכותן, אינו מספיק להעמדה לדין פלילי.
2) לא היו די ראיות ליסוד נפשי: מהראיות לא ניתן להסיק באופן חד-משמעי כי ראש ההמשלה היה מודע לטיב המעשה שעשה והיה מודע לנסיבות שבהם בוצעו המעשים.
ואני רוצה לומר לכם, בכנות ובגילוי לב, שאין כל פלא שכך נראים הכבישים, שכך נראית הפשיעה, שכך נראית האכיפה. אם בכאלה תיקים טריוויאליים לא מסתדרים השוטרים, כיצד יסתדרו נגד כרישי הפשע.
