ברכות חמות לשרת החינוך של מדינת ישראל, פרופ' יולי תמיר, על הצלחתה המסחררת לשבור את המורים, ומאידך, על הצטרפותה למגני הכלכלה הקפיטליסטית "החזירית" מבית היוצר של האוצר. ברכות גם על פעילותה של שרת החינוך למען ההשכלה הגבוהה בישראל אשר דינה נחרץ. חופן מלוא הברכות על הישגי התלמידים שהיא מייצגת כשרת החינוך של מדינת ישראל.
לא לפני שנים רבות היתה מי שהתהדרה בהיותה מראשי "שלום עכשיו", אותה תנועה של חפצי צדק, אחווה ושלום בין כל העמים החיים באזור. מה לא נאמר עליה ומה רבו השבחים שהורעפו כלפיה על פעילותה המבורכת למען צדק חברתי, למען שוויון והשכלה לכל.
והנה גדלה הצעירה והיתה לפוליטיקאית, לוחמת בלתי נלאית למען תיקון עוולות העבר ורווחתם של האזרחים בעתיד. לא היה ערוץ טלוויזיה שלא הזמין אותה כדי להסביר לאומה הנאנקת תחת העול הכלכלי, עד כמה הניאו-ליברלים, אותם ענקים כלכליים הרואים הכל תחת דוחות כספיים המוצגים בישיבות ראוותניות ומתבשמים באווירה דחוסת האפטר-שייבים היקרים כדי להרחיק מעליהם את ריח זעת אפם של אלה המשתכרים בקושי.
אוי כמה שאותה פעילה פוליטית היתה כלביאה בהסתערה על ניצול הפרברטי של ההמונים. וכל מילותיה על החינוך היו לפנינים יקרות ששוויין בשוק הפוליטי עלו יותר מן המניות הספקולטיביות. בדרכה המנומסת, אך במילים חדות כתער, תקפה ללא רחם את מדיניותה של שרת החינוך הקודמת, ובמקום שלבנת התראיינה, גם יולי היתה.
ומשרה לענייני עליה וקליטה, שודרגה השרה והיתה לשרת החינוך. ומה גדולות היו הציפיות ממנה, כי הרי מתוכנו היא באה, ממערכת ההשכלה, פרופ' מכובד ומבוקש.
והנה היום, במקום להיות שרת החינוך הדואגת לחינוך והשכלה, הפכה הפרופ' תמיר למשת"פית של להקת הניאו-ליברלים, המשתכרים משכורת עתק ומחנכים את ילדיהם לבתי ספר פרטיים, בין אם בארץ ובין אם בנכר. לנו הם מוכנים לזרוק כמה פירורים, אך להם כל המנעמים.
יש לפרופ' תמיר על מה לשמוח. משבוע הבא יהיו מורים בישראל שילכו לבתי הספר ללמד את ילדינו מהי דמוקרטיה אמיתית ועד כמה חשובות זכויות האדם והאזרח, אלא שהם עצמם יבואו כבולים באזיקים שהשרה שמה להם על הידיים. ואם ירצה השם, תצליח השרה, פרופ' תמיר, לכבול גם את ידיהם של המרצים באוניברסיטאות ולהביא אותם ב"זינזנה" כדי ללמד את הסטודנטים שלהם פרק נוסף במדע המדינה.
ובעצם מדוע לא? יש למדינה אמצעים לדכא כל מאבק. מצער עד מאוד עד כמה אמצעים אלה יעילים, ועד כמה הם כואבים, תרתי משמע, כאשר הם מופעלים. ופרופ' תמיר, מרום תפקידה מסרבת להביט למטה, בעיניים מפוקחות, ולהבין שמורים ומרצים תחת צווים לא מסוגלים ללמד ולחנך, אך לא פחות מכך, זו בושה שלא תימחק לעולם.
בעלי הנדל"ן וכרישי הכלכלה החופשית ושליחיהם במשרדי הממשלה הפכו להיות לחבריה הטובים של פרופ' תמיר. הם דוחפים חזק להפרטת הכל, לתשלומים כבדים עבור חינוך והשכלה ועד לנשימת האוויר. ומי שלא ילך בתלם, סופו מר ונמהר.
פרופ' תמיר רוצה ברפורמה במערכת החינוך, אך תוך שמוריה ומרציה יהיו על הברכיים. ייאמר בריש גלי: יש צורך דחוף לא ברפורמה במערכת החינוך אלא במהפכה. על כך אין חולק, אלא שכדי לעשותה יש צורך במשאבים רבים. יש למדינת ישראל המשאבים הדרושים וכל השקר של קריסת הכלכלה בגלל המורים והמרצים, שקר זה לא יעבור.
כך, אותה נערה תמירה, לוחמת ללא מורא ופחד למען החלשים והנדכאים, חורפת נפשה למען זכויות האדם והאזרח, הפכה את עורה. היא עומדת היום ליד בר- [או]ני המדינה המחזיקים בידיהם את אוצרה ומנהלים אותו כאילו הוא שלהם.
מי שמכיר את המורים והמרצים יודע אל נקלה שהם לא יעלו על בריקדות, לא ישרפו צמיגים ולא יפרו צווים של בית משפט, לא בגלל תמיר, אלא משום שהמדינה חשובה להם יותר מכל פוליטיקאי אחר.
ואם בפוליטיקאים עסקינן, מן הראוי שפרופ' תמיר וחבריה השרים לא ישכחו דבר אחד קטן מאוד: קרב היום שבו הציבור של המורים והמרצים, והעם שהתפקח מן ההלם ושבע מן הציניות, יישלחו הפעם הביתה את כל אלה שאכזבו אותם עד דמעות.