אני לא מאמין בכנותם של פוליטיקאים מאוימים. המוח של אלה אינו נתון לענייני ציבור, אלא מייצר הרהורי חילוץ בלבד. אהוד אולמרט יודע את מה שאריאל שרון ידע: כתב אישום, והוא גמור!! גם חיים רמון, שעתידו הפוליטי תלוי בראש הממשלה, יודע זאת. על הסיכוי שיהיה כתב-אישום, אמר הפרופסור למשפטים עמנואל גרוס: "קשה לשער שבסוף ארבע חקירות פליליות יצא כלום" (ערוץ 1, 15.10.07).
ולפני שאני ממשיך, הערה ארוכה על עבריין המין חיים רמון. אוהדיו בתקשורת יכולים להגיד מיליון פעם ש"אין קלון בהרשעתו"! וזה נכון. אבל הם לא יכולים להגיד אפילו פעם אחת, שחיים רמון לא עבריין מין. שלושה שופטים קבעו זאת, ורמון לא ערער. מאחר וכך, ה"אין קלון" הזה ילווה אותו כאות קלון לכל ימי חייו.
הגיליוטינה שמאיימת על השניים, היא שהניעה את אולמרט "למנות" את עבריין המין חיים רמון כ"מפריח" בלוני הניסוי שלו. כמו רבים ממנהיגי השמאל, גם רמון סומך על חבריו בתקשורת שלא ישלפו מהארכיונים את התחזיות ההזויות שלו. שידור משוכפל של כמה מהערכותיו המדיניות, היה מוכיח את הקושי של האיש הזה בזיהוי המציאות. ארי שביט קלט אותו מזמן.
שימו לב מה אמר עליו שביט בתוכנית "שנתיים להינתקות": "חיים רמון הוא המומחה מספר אחד למחשבה שטחית והרסנית במדינת ישראל. ראינו את זה פעם אחר פעם, ולכן אני מציע להיזהר מהעצות של האיש הזה" (הערוץ הראשון, 24.07.07)!
קבלו דוגמית: שלושה חודשים אחרי הגירוש, אמר רמון לשביט (ציטוט מילה במילה): "בעזה, בגלל שיצאנו - וכתב את זה יפה ירון לונדון- נוהל שכן הוא פסול. אבל נוהל שכנים, כאשר אנחנו עומדים אחד ליד השני, מאפשר לנו תגובות קשות, שלא העזנו להגיב כאשר היינו בתוך הרצועה" (ערוץ 99, "בארבע עיניים", 31.10.05).
כשחיים רמון איים ב"תגובות קשות", הוא התכוון לומר שצה"ל יפעל בעזה בעוצמות חריגות ובלי מגבלות. מה אני אגיד לכם: ממחנה אימונים של החמאס, חיים רמון נשמע כמו אימפוטנט שמאיים להתיש נימפומנית.
באותו ראיון עם שביט, הסב המראיין את תשומת ליבו של רמון, להערכות של ביילין ונתניהו, לפיה ההינתקות תהפוך את עזה לחמאסטן. שימו לב לתגובת המחץ שהשמיע הלוחש באוזנו של אולמרט: "עזה לא תהיה חמאסטן!! האוכלוסיה (הפלשתינית) מבינה שמי שינקוט בדרך הטרור, מביא עליה אסון".
שורות אלה נכתבות בגין התגייסותו הלא מפתיעה של רמון למאמץ התמוה של הח"כים קולט אביטל ואבשלום אבו-וילן לתקוע בתודעתנו, עוד רעיון נפל מבית-היוצר של השמאל: חוק "פינוי-פיצוי" למתיישבי יו"ש. זה כבר לא מסלול מדיני שסופו שלום, אלא פטיש התקפלות ומנוסה, שמצדיק טיפול.
אבל לא רק את מתיישבי יו"ש הוא רוצה לראות "בישראל הקטנה"- גם מסתננים פלשתינים. אל חשש: אין כאן מימוש "זכות-השיבה", אלא הומניזם טהור. לדן מרגלית הוא אמר: "בשנים האחרונות נכנסו לישראל קרוב למאה אלף פלשתינים. כולם בריבונות ישראל. אנחנו נדון בכל בקשה ונחליט. מה שחשוב, שזה על בסיס הומניטארי, לא זכות השיבה" ("ערב חדש", 5.11.07). מסתבר שהנחישות שראינו בגוש קטיף התפוגגה, והרגישות- לא נס ליחה.
לא בטוח שרמון יצליח לחלץ את אולמרט מהבוץ. מה שבטוח: אם הוא ישב בקבינה של הנהג, הוא יכניס את כולנו לבוץ, ואח"כ ילך עם ה"אין-קלון" שלו לחוף, לשחק מטקות. עם חיילות...