בשלישי בינואר מתחילים הפריימריז בארה"ב, הסיבוב הראשון יערך במדינת איווה. לאחר מכן שתי המפלגות יערכו סיבובי הצבעה ברחבי ארה"ב, בכדי לבחור את מועמדם אשר יוביל אותם בבחירות בנובמבר 2008 ,לתפקיד נשיא ארה"ב. הנשיא הנבחר יושבע ויכנס לתפקידו רק בינואר 2009.
מי שהיתה לו הרגשה כי מערכת הבחירות בארה"ב נכנסה להילוך גבוה, מוקדם מאוד, לא טעה. מצב זה נגרם בגלל התחושה הכללית שממשל בוש כבר סיים את תפקידו. רבים מרגישים כי הממשל הפך ל"ברווז צולע" לאחר התבוסה בבחירות לקונגרס ב-2006. ברקע יש הרגשה קשה בכל הקשור להתנהלות המערכה בעירק. הדברים הללו כמובן מצטרפים לעובדה שהנשיא בוש לא יכול להתמודד בשלישית.
אם נחבר את כל הגורמים הללו יחדיו, נבין את אשר אמריקה אומרת: "ממשל בוש סיים את תפקידו". את זאת הבינו גם המפלגות והמאבק על הנשיאות הבאה יצא לדרך מוקדם מהצפוי.
בדרך כלל תהליך בחירת המועמדים של המפלגות אינו הקרב המרכזי. נראה שהפעם הדרך לנשיאות תעביר את המועמדים דרך הוויה דה לה רוזה. הקרב המפלגתי המוקדם מבטיח (לפי מה שנראה כרגע) להיות חם, גועש ומלא ביצרים. השאלה הגדולה היא: האם המועמדים שינצחו במפלגות יצאו "חבולים ומדממים"? או האם ההתמודדות תעניק למי מהם עוצמה ומנהיגות אשר תכריע גם את המערכה ברמה הלאומית לנשיאות?
המפלגה הדמוקרטית מציגה רעננות וחדשנות, לראשונה אישה, הסנטורית הילרי קלינטון, כמועמדת מובילה. מולה מתייצב מועמד ממוצא אפרו-אמריקני הסנטור ברק אובמה. זו אינה הפעם הראשונה שמועמד אפרו-אמריקני מתמודד. אלא שהפעם הוא נראה כבעל סיכוי אמיתי ומכניס רוח צעירה וחדשנית לקמפיין הדמוקרטי.
מתמודד מוביל שלישי במפלגה הוא הסנטור לשעבר ג'ון אדווארס, מי שהיה מועמד לתפקיד סגן הנשיא בבחירות הקודמות, וזכה לשבחים ואהדה רבה בכלל הציבור האמריקני.
הקרב מתחיל אם כן באיווה, ועל התפקיד מסתערים תשעה מועמדים. בסקרים ברמה הארצית נראה כי הסנטורית קלינטון מובילה בהפרשים גדולים של כ-18 אחוז בממוצע, על הסנטור אובמה. בפועל לא הסקרים ברמה הארצית הם אשר יקבעו את גורל הפריימריז, אלא הבחירות הפנימיות בכל מדינה בפני עצמה. באיווה שיטת הבחירות היא על-ידי ועידות מפלגה מקומיות (caucus) אשר עורכות דיונים ולאחר מכן, הצבעות על המועמדים. זהו תהליך שלוקח זמן, לכן יש חשיבות מכרעת בכל הקשור לארגון והבאת בעלי זכות ההצבעה ביום זה. לסנטורית קלינטון יש יתרון בצד הזה שכן היא נהנית מתמיכה בעיקר אצל המבוגרים. הללו בעלי מודעות פוליטית גבוהה יותר מהצעירים ושיעור ההשתתפות שלהם בתהליך הזה גבוהה יחסית. לעומתה, אובמה מקבל את מרבית תמיכתו מקרב הצעירים, אולם, הבעיה המרכזית היא שאחוז ההצבעה שלהם נמוך ולכן בכדי להצליח ארגון יום הבחירות הוא קריטי עבורו.
בסקרים פנימיים במדינת איווה רואים כי הקרב הוא תלת ראשי, אובמה, קלינטון ואדוורדס. הילרי שהובילה עד לפני חודש, כעת בפיגור של כשלושה אחוזים ועומדת על 26%, מאובמה (29%), אדוורדס (21%). כרגע המירוץ באיווה פתוח לחלוטין. המנצח כאן יזכה במומנטום חשוב ביותר לקראת ההתמודדות הבאה שתהיה בשמיני לינואר בניו-המפשייר.
במידה וקלינטון תנצח בהתמודדויות הראשונות הסיפור יהיה גמור די מהר גם בשאר המדינה. אולם במידה ואובמה או אדוורדס יפתיעו וינצחו בהתמודדויות הראשונות, אז כמו שאמריקה אוהבת, יתחיל כאן סיפור סינדרלה והמומנטום יכריע בסופו של דבר מי ינצח.
שלושת המועמדים הללו מכניסים רוח רעננה והתלהבות גדולה למפלגה למודת הסבל בשנים האחרונות. ההצלחה בבחירות האחרונות לקונגרס (2006) סימנו את לידתה מחדש של המפלגה ואת חזרתה למרכז הבמה הפוליטית בארה"ב. המשבר הפנימי שפקד אותם לאחר ממשל קלינטון עבר, כעת הם מפלגה עם חיוניות ואופטימיות לקראת המערכה המכריעה בנובמבר הקרוב. הדמוקרטים מאמינים כי יש להם יותר ממועמד אחד, המסוגל לנצח את יריביהם הרפובליקנים. אבל אליה וקוץ בה, הם עלולים לגלות שדווקא זה עלול להיות בעוכריהם ולנפץ את התקוות הגדולות. בכדאי לנצח את הרפובליקנים הם יצטרכו לבחור מנהיג אחד, אשר כולם יוכלו להתלכד סביבו.
