מאמר המערכת של הארץ מיום 17.12.2007 קובע כי "למרצ יש גם היום תפקיד חשוב בקביעת סדר היום הציבורי ובמלחמה על ערכים, שאותם נוטים לזנוח בקלות בשל סדר יום ביטחוני מדי. המשך החתירה להפרדת דת ממדינה, דאגה מתמדת לשמירת זכויות מיעוטים, חופש מידע, חופש ביטוי, מעמדו של בג"צ מול המנסים לצמצם את השפעתו, והדאגה הבלתי פוסקת לשמר את ישראל כמדינה שיש בה שוויון אזרחי גם למי שאינו יהודי. כל הנושאים הללו ממתינים להנהגה אקטיביסטית יותר."
שימו לב מה כבר אינו כלול במסגרת תפקידיה של מרצ. ראשית- נושא השלום כי אפילו הארץ התייאש מהסיכוי. שנית -הנושא החברתי שהארץ אף פעם לא דגל בו וממילא לא יביא למרצ אפילו מנדט אחד. שלישית-הנושא הטרי-חם מהתנור- שעניין את מרצ לאחרונה- נושא איכות הסביבה אותו הניף יוסי בילין כמוצא שלל רב. איכות הסביבה היא אולי נושא מעניין, אבל מטבעו הוא כרוך בהטלת מגבלות ועלויות יתר על בעלי ההון המבקשים לרכוש את הבתים שנגמרו ליד הים ועל בעלי המפעלים המזהמים וחבריהם. בקיצור, הארץ אף פעם לא יצא נגד ההון בישראל.
סדר היום אותו מציב עיתון הארץ למפלגת מרצ מאלף ממש ומעיד על סדר העדיפויות האמיתי של תומכי המפלגה שהארץ משמש לה שנים רבות ביטאון נאמן וזאת שנים רבות לאחר שהעיתונות המפלגתית נפחה את נשמתה. לאור מתווה הארץ גם הבחירה לראשות מרצ היא ברורה ועל חברי המפלגה להתעשת ולבחור את ח"כ זהבה גלאון לתפקיד.
אני מקווה שלא יובן ממה שכתבתי כי יש לי סדר עדיפויות שונה עבור מרצ. סדר העדיפויות של הארץ הוא סדר העדיפויות הנכון למרצ, מפלגה צנועה, פוסט ציונית במהותה ולא חשובה מבחינה פוליטית, אך מבטאת את השקפות חלק מהעילית החברתית בישראל. מלבד זאת מרצ נחוצה כמפלגה המהווה מועדון חברתי לקבוצות מוגדרות הנזקקות לייחוד גם בדפוסי ההצבעה שלהן. אני בהחלט מקווה שזהבה גלאון תיבחר לראשות מרצ ואפילו לא ממש אכפת לי אם המפלגה תשמור על כוחה הדל. גם לרמת אביב ג, סביון ורמת השרון מגיע ייצוג בכנסת.
ידוע לי כי לרבים במרצ נמאס להיות מפלגת שוליים אזוטרית וחסרת השפעה פוליטית של ממש. אחרים כבר הבינו שתקופת תריסר המנדטים חלפה ולא תשוב ומגמת הירידה בכוחה של המפלגה, לה אחראי בעקר יוסי שריד [יוסי ביליו אחראי רק לירידה של מנדט אחד] תימשך גם בעתיד. כל אלו שואפים למזג את מרצ עם מפלגת העבודה. אני מתנגד למגמות אלו. על-רקע האקלים המוסרי בישראל וההתפרקות מכל מחויבות חברתית לאומית וציונית וקידוש האינטרס הפרטי על חשבון המחויבות לכלל מן הראוי שתתקיים בה מפלגה יהודית פוסט ציונית אחת.
