רוב לטרנספר

סקר של האגודה לזכויות האזרח העלה בשבוע שעבר ממצאים מאלפים בעניין הסנטימנט האנטי-ערבי בתחומי הקו הירוק:

• 55% מהתושבים היהודים מעוניינים ב"הינתקות" מוחלטת מהאוכלוסיה הערבית. בעברית לא מכובסת קוראים לסנטימנט הזה "טרנספר" (זו הסיבה שהמדווחים ושופרותיהם בתקשורת מצמידים לו את הכינוי הרגשי "גזענות" ולא, למשל, משהו ניטרלי כמו "אינסטינקט הישרדות לכאורה", שלגבייו ניתן לנהל ויכוח רציונלי).

• מאז הסקר הקודם, שנתיים קודם בלבד, התגבר הסנטימנט הזה בכ-30% (!).

אם מתרגמים 55% מהאוכלוסיה היהודית למנדטים בכנסת מקבלים כ-53 מנדטים, ונשאלת כמעט מאליה השאלה: מדוע בסקרים מקבלות "הליכוד" והמפלגות אשר מימין לו כ-45 מנדטים כולל החרדים האשכנזים? מאחר ש-45 המנדטים הללו כוללים כ-30 של "הליכוד" צריך לחפש את התשובה קודם כל במהותו, בתדמיתו ובהתנהלותו של "הליכוד", ולשאול: מדוע רוב הנסקרים מעדיפים את נתניהו על האלטרנטיבה לו (להלן "אולברק")? התשובות האפשריות הן שלאור ניסיון העבר אתו ועם אולברק הם מאמינים ש:

• נתניהו ימציא תוצאות טובות יותר של המשוואה "שטחים תמורת שלום" משום ש"יתנו-יקבלו" עדיף על ויתורים חד-צדדיים מבית המדרש של אולברק.

• שיקול דעתו המדיני ותבונתו הביצועית עדיפים על אלו של אדריכלי אוסלו, קמפ-דייויד, ההינתקות (אשר הביקורת עליה חוצה נאמנויות מפלגתיות וסקטוריאליות), מלחמת לבנון ואנאפוליס.

המעניין הוא שהתמיכה הזו בנתניהו ניתנת לו למרות שתיקתו הרועמת לפחות בעניינים הבאים:

• מאז הסכמתו ל"מפת הדרכים" ועד להתנגדותו לאנאפוליס הוא לא הזכיר ולו ברמז את 14" הנקודות", ולמי ששכח: 14 ההסתייגויות הללו מ"מפת הדרכים" היו התנאי שלו ושל "המורדים" ב"ליכוד" להסכמתם ל"מפת הדרכים", ואחת מהן: הפסקת הטרור וההסתה לפני פינוי מאחזים ולא פינוי במקביל ל"פעולות" להפסקת טרור והסתה.

• בכל הקשור לאירידנטה המוצהרת, גם של המתונים שבערביי "הקו הירוק", עם האוייב הפלשתיני ושל הרוואנשיזם המוצהר של הפחות מתונים.

• הרחקתם מה"ליכוד" של כל מנהיגי "המורדים" נגד ההינתקות.

ההסבר היחיד לשתיקת נתניהו הוא סקרים פרטיים שלו המספרים לו מיהו פלח השוק שלו: מצביעי מרכז שנקעה נפשם מה"פשלנות" הביצועית של אולברק (מה שצופן בחובו שידור חוזר של "דברים שרואים משם לא רואים מכאן"). לאלה מתאימה במיוחד מערכת אמונות ושתיקות כמפורט לעיל. לכן יש להניח שרוב 30 המנדטים של נתניהו בסקרים אינם חופפים, פרסונלית, את 53 המנדטים הוירטואליים מהציבור היהודי המחזיקים בסנטימנט שלילי נגד הערבים. אם כך, ישאל השואל, לאן התאדה הביטוי הפוליטי של בעלי הסנטימנט השלילי נגד הערבים? התשובה היא אריטמטית: רובם נמצאים, כנראה, בקבוצה בת עשרות האחוזים המשיבה כיום לסקרים "טרם החלטתי" או "אינני יודע". אלה רוב 50 האחוזים מהציבור היהודי שבבחירות האחרונות לא הלכו להצביע או הצביעו לגימלאים. המפה הפוליטית כיום מציעה למיעוט הדתי והמסורתי מתוך הקבוצה הזו ביטוי פוליטי אוטנטי בדמות "האגודה" ו"האיחוד הלאומי". "התקווה" היא ביטויו הפוליטי של רובה החילוני של הקבוצה הזו, המתנגדת לחלוקת א"י, לפייסנות כלפי טרור וכלפי הסתה לטרור בכלל, ובפרט לעצימת העיניים מול צמיחתו המפלצתית של הגייס החמישי האשפ"י-חמאסי בגבולות "הקו הירוק". לכל אלו אין זכר בהתבטאויות "הליכוד" בכלל ונתניהו בפרט, ולכן אין שחר לטענות הגורסות שהמפלגה החדשה, "התקווה" חותרת לנגוס בבוחרי "הליכוד" ושהיא תגדיל את הפיצול בימין. הפוטנציאל האלקטוראלי שלה נמצא מחוץ למפה הפוליטית דהיום ומטרת המינימום שלה היא להוות, לבד או ביחד עם אחרים, "סנדל ימני" לוחץ על רגלו של נתניהו, כזה שיזכיר לו כל יום וכל היום את תלמודו מתחומי האופטיקה והמטמטיקה: שמכאן ומשם רואים אותם דברים ושבלי 14 הנקודות אין ממשלה.