בין משקי העזר של גנות-הדר שבשרון, בואכה בית ליד, יש משק אחד, שלא זו בלבד שהוא צד ביופיו את עינו של כל מי שחולף על פניו - הוא גם משכר את חושיו.
כ-400 זנים שונים של ורדים גדלים במטע הענק של דוד גלעד, הנחשב לגדול מגדלי פרח זה בישראל ובמזרח התיכון כולו. מאז התיישב בגנות-הדר, הספיק גלעד להפוך את תחביב גידול "מלך הפרחים" למקצוע - תחילה כמרכז מקצועי ראשי של ענף הוורדים במשרד החקלאות ומאוחר יותר כמזכיר איגוד מגדלי הוורד במועצה לייצור ולשיווק צמחי-נוי.
לתחביב גידול הוורדים הגיע גלעד, יליד-ירושלים, בעת לימודיו בבית הספר החקלאי במקווה ישראל, אך יותר מכל הושפע ממורו ורבו לגידול פרחים, מרדכי נבו, איש קיבוץ מעוז חיים. שמונה השנים שהספיק לעשות במחיצתו, בתום לימודיו החקלאיים, הדביקוהו בשיגעון המשכר הזה.
את הוורד הישראלי ליווה גלעד מאז הוחל בגידולו האינטנסיבי לצרכים מסחריים בחממות של בני דרור וגני יהודה. מחממות אלה הוחל בשיווק הראשוני של ורדים לחו"ל. תוך שנים אחדות התפתח בארץ הענף וכיום הוא מקיף כ-1,200 מגדלים, על שטח כולל של 2,000 דונם, בכל רחבי הארץ.
גלעד, הנחשב למומחה מספר אחת בגידול פרח הוורד, יודע להבחין בין עשרת-אלפים (!) הזנים שלו המצויים בעולם, אף כי ההבדל בין זן לזן הוא, לעיתים, דק מאוד.
כיצד מבחינים בין ורד לורד? לעיתים באה ההבחנה לכלל ביטוי בצורת הקוץ ולעיתים בצורת פתיחתם של עלי הכותרת. יש גם ורד הנבדל ממשנהו בצורת העלה שלו וכמובן בצבע. את מומחיותו במיון ורדים הפגין גלעד, מעת לעת, בתחרויות עולמיות לגידולם, שבהן כיהן בעבר פעמים רבות כשופט בינלאומי.
איזהו זן הוורד האהוב עליו מכל? מתברר שאין כזה. לכל זן יש יחוד משלו - הוא מטעים. אולם, הזן המבוקש ביותר הוא - כמה סימבולי דווקא לימים אלה - זה הקרוי "פיס" (שלום). זהו זן בגוון צהוב, עם לחיים ורודות. אגב: מדי שנה עורכים חובבי הוורדים בישראל משאל על עשרת הזנים הפופולריים ביותר, כאשר בשנה האחרונה זכה הזן הגרמני לשיא הפופולריות.
בחינה מדוקדקת
כ-200 מיליון ורדים נשתלים מדי שנה בעולם - 8 מיליון מהם בישראל. אצלנו, מתברר, קיים שוק טוב לשיווק ורדים (15 מיליון ורדים קטופים בשנה, שהם 5 ורדים לגולגולת, כאשר רק הולנד צועדת לפני ישראל, עם 6 ורדים לגולגולת).
השטח, בן חמשת הדונם, שעליו מגדל גלעד את הוורדים שלו (לצרכי נוי בלבד), משקף היטב את ההיסטוריה של הוורד הישראלי. הפרח הרב-שנתי קל ונוח מאוד לגידול. כל מה שהוא תובע הינו שש שעות-שמש, קרקע מנוקזת ואוורירית, והרבה תשומת-לב ואהבה. מאחר שנתברכנו בארצנו באקלים ים-תיכוני נוח - ניתן לגדל את הוורד בכל עונות השנה, בכל איזורי הארץ. לפני שיגיע לשוק, חייב כל זן-ורדים לעבור בחינה וסינון מדוקדקים במשך שבע שנים. רק אז מוענק לו השם המתאים ולבעליו נרשמות זכויות המטפחים.
ימיו של הוורד כימי המין האנושי, ומתברר כי כבר לפני שני מיליון שנה גדל "מלך הפרחים" בר בחצי הכדור הצפוני של העולם. אגב, ג'וזפין, אשתו של נפוליאון, היתה בעלת אוסף הוורדים הגדול בעולם וקליאופטרה ריפדה בוורדים את קירות ארמונה לכבוד בואו של אנטוניוס. בתנ"ך לא מוזכר, אמנם, הוורד בשמו המפורש, אבל השושן הוא, לכל הדיעות, השם הנרדף לו (ב"שיר השירים"). בימי הביניים נהגו לשרוף ורדים כדי לטהרם והפיקו מהם בושם.
הוורדיה הלאומית
באירן ובהודו שימשו הוורדים להפקת תרופות, כאשר פרי הוורד מהווה תחליף לוויטמין "סי", המצוי בפרי ההדר. באשר לשימוש בוורדים, מסתבר כי נפוצות, עדיין, במספר מקומות בעולם דיעות קדומות. בצרפת, למשל, לא יקנו ורד צהוב, שכן שם יראו בו אות לכך כי האשה מצמיחה קרניים לבעלה. בשבדיה, לעומת זאת, מקובל מאוד הוורד הצהוב כצבע "חם" - מן הסתם בשל החורף הממושך השולט שם. ידוע גם כי הוורד שימש לצרכי פולחן, בעיקר אצל הנוצרים.
הוורד קשור גם בהיסטוריה של ארץ ישראל. בשנת 1890 התכוון הברון רוטשילד לשתול ורדים ביסוד המעלה, בבנימינה ובעקרון, בתקווה, בתקווה לפתח בארץ תעשיית-בושם לשמה. אלא שהאקלים החם ורוחות הקדים מנעו מנעו את הגשמת התוכנית. בכל זאת הונצח הוורד בשמו של "הנדיב הידוע" ועל-שמו ניטע גן הוורדים בזכרון-יעקב.
בעוד שבשנים עברו היה הוורד פרח אצילי ויקר, ממנו הופק הבושם המעולה ביותר - הפך כיום הוורד לפרח עממי יותר. שיטות גידולו הוזלו, עם הכנסת טכנולוגיות-גידול חדישות, והוא כיום המוביל בשיווק הפרחים בעולם, כאשר במקום הראשון צועדת הולנד, ואילו ישראל תופסת את המקום השני.
אבל, המלה האחרונה של תעשיית הוורדים היא הוורדיה הלאומית, על שטח של כ-80 דונם, מול משכן הכנסת בירושלים. זהו אוסף לאומי בן 30 אלף שתילים, הכולל את כל זני הוורדים המצויים בישראל והמדגים את ההיסטוריה של הוורד ושלבי התפתחות זניו. הוורדיה ממומנת על-ידי תורמים מחו"ל, בסכום של מיליוני שקלים, והיא משמשת אתר לתצוגה ותחרויות בינלאומיות לזנים חדשים.
