ראש הממשלה עושה לנו עוד ספין, עוד תמרון פוליטי, עוד ועידה, עוד רעיון יצירתי ועוד מניפולציה. ואנחנו עומדים ומרגישים שוב פעם את הגוש בגרון, מן תחושה שבסרט הזה כבר היינו ואפילו המוזיקה שברקע מוכרת לנו היטב. שוב יוצרים לנו את 'עגל הזהב'. הוא יפה, הוא מרשים הוא מצטלם טוב, אך כולנו יודעים שחייו של עגל זה וירטואליים וקצרים כמו מנת סם, היוצרת תחושת שבר וייאוש לאחר שהשפעתו מתפוגגת.
"משה", השם שניתן לילד שנמשה מן היאור ע"י בתו של פרעה. "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ". אם בתו של פרעה נתנה לילד את שמו על שם הפעולה שהיא עשתה, היה ראוי שהילד יקרא 'משוי' ולא משה. ה"ספורנו" (רבי עובדיה ספורנו 1476-1550, מפרשני המקרא. חי באיטליה) אומר: "וַתִּקְרָא שְׁמו משֶׁה: מְמַלֵּט וּמושֶׁה אֶת אֲחֵרִים מִצָּרָה, והטַּעַם שֶׁקְּרָאתִיו 'משֶׁה' לְהורות שֶׁיְּמַלֵּט אֶת אֲחֵרִים הוּא, כִּי אָמְנָם משיתהו מִן הַמַּיִם אַחַר שֶׁהָיָה מוּטָל בְּתוכָם... כְּדֵי שֶׁיְּמַלֵּט הוּא אֶת אֲחֵרִים".
הילד הזה שחווה על בשרו את הטראומה של להיות מושלך ליאור אל מותו, עליו מוטלת השליחות הגדולה, למשות את אחיו מעבודת פרך, למשות את אחיו מחיי עבדות, למשות את אחיו ולהפוך אותם לעם.
כבר בהיותו נער שחי חיים טובים מאוד בארמון המלך ויכול להתעלם ממה שקורה שם בחוץ, הוא בוחר לצאת אל אחיו ולראות בסבולתם. הוא מכה איש מצרי שמכה עבד עברי, הוא מפריד בין שני עבדים ניצים ומוכיח את המכה באומרו "רשע למה תכה רעך". הוא פשוט חש שזו חובתו המוסרית. תחושת השליחות מוטבעת במשה. הנער שרועה את צאנו במסירות במשך כשישים שנה ומגיע בגיל "גבורות" למעמד הסנה הבוער, ראוי עתה להנהיג את עמו.
מנהיג מסור, מנהיג מחויב לעמו, מנהיג שלא מזגזג מול מלך האימפריה האדירה - מצרים. מנהיג שמציג חזון ואת הדרך הסבוכה והולך לאורה, לא נרתע ולא מציע 'רעיונות יצירתיים'. מנהיג שלא בא להשתרר על עמו, אלא להנהיג אותו "בגובה העיניים". מנהיג שהוא שליח. משה, משה איכה?
