למקום שנחשב פעם לבית הכנסת היפה ביותר בעיר הבירה של לוב ניתן להיכנס היום רק באמצעות התגנבות דרך שבר קיר אחורי, טיפוס מעל הררי אשפה מאובקת, ומעבר על פני גרם מדרגות הזרוע בנעליים נטושות, אל תוך שטח שהפך לקן גדול של יונים הומות. בתוך בית הכנסת, על תיבה ריקה בה אוכסנו בעבר מגילות תורה, עוד ניתן לראות בקושי את הכיתוב הדהוי "שמע ישראל". בית הכנסת דאר אל-בישי היווה פעם את מרכזה של הקהילה היהודית המשגשגת של לוב, קהילה ששרידיה האחרונים גורשו לפני עשרות שנים, בימיו הראשונים של משטרו של מועמר קדאפי. בתוך לוב, נשאר מהקהילה היהודית רק זכר קטן. מחוץ ללוב, לעומת זאת, חברי הקהילה שעוד שרדו וצאצאיהם עוקבים בהשתאות אחר החדשות, ורואים כיצד כוחותיו של קדאפי וקבוצת מורדים המגובה על-ידי נאט"ו נלחמים על השליטה במדינה אותה חלק מהם עדיין רואים כבית. ג'ינה בובליל-וולדמן, יהודייה ילידת לוב המתגוררת היום בארה"ב ומרכזת את ארגון היהודים יוצאי מדינות ערב, אמרה לסוכנות הידיעות AP כי היא חשה "רגשות מעורבים" כלפי המאורעות. לדבריה, היא "מגלה סימפטיה לאנשים שרוצים להדיח אותו" (את קדאפי - ע.ו), אך במקביל אינה יכולה להתגבר לחלוטין על תחושת המרירות כלפי אותם אנשים שגירשו את משפחתה מלוב, באותו גל של אנטישמיות שפרץ על-רקע עלייתה של הציונות והקמת מדינת ישראל. נבית בראל, ילידת ישראל בת 34, שהוריה גדלו בסמוך לבית הכנסת דאר אל-בישי ונפטרו בינתיים, אמרה כי האירועים הגבירו את כמיהתה לבקר במדינה בה הוריה נולדו. למרות הכל, מעט מההשפעה העצומה של הקהילה היהודית, שניצניה הראשונים הגיעו ללוב לפני כ-2,300 שנה, ניתן לראות עד היום, בין השאר במאכלים שהשתרשו היטב בתרבות הלובית, כמו החריימה, או המשקה מבוסס התאנים הנקרא "בוכה". כיום, המעט שנותר מהקהילה היהודית הלובית שוכן בשכונת העוני חרה כבירה, שהייתה פעם הרובע היהודי של טריפולי.